Page 121 - הכנרת וכל נתיבותיה / אייל מירון
P. 121
בין הסהר לצלב ±±±
הכניסה לקבר נבי שעיב הקדומים ביותר המזכירים זיהוי זה כבר במאה השתים עשרה ובמאה השלוש עשרה
ניתן למנות את הנוסע הפרסי עלי אל הראוי¨ הנוסע הספרדי אבן ג ֻßבַיר והנוסעים
היהודים ר ßיעקב בן נתנאל¨ ר ßשמואל בר שמשון ור ßיעקב מפריז Æתלמיד הרמב¢ן
שביקר במקום ב ≤∑≤ ±כותב∫ ßושם קבור יתרו חותן משה ועליו בניין נאה ועשו אותו
הישמעאלים בית תפילהÆß
בימי הביניים היה המקום מקודש למוסלמים¨ ליהודים וכמובן לדרוזים Æהאתר שופץ על
ידי הדרוזים בשנות השמונים של המאה התשע עשרה ואז גם התקבע מנהג העלייה
לרגל למקום בתאריך ≤μבאפריל בכל שנה Æהאתר היה בידיים מוסלמיות עד ∏¨±π¥
על אף שהדרוזים תבעו בעלות עליו Æלאחר קום המדינה הועבר המקום לרשות העדה
הדרוזית והמדינה הוסיפה לשטח המתחם מאות דונמים Æסביב המבנה הצנוע שעמד
במקום מאות שנים¨ קמו מבנים נוספים ונסלל כביש גישה Æכיום נחגג חג הנביא בידי
הדרוזים במשך ארבעה ימים © ≤∏≠≤μבאפריל® בכל שנה Æימים אלה מוכרים על ידי
המדינה כימי מנוחה רשמיים לכל העדהÆ
נתקרב אל הקבר שהוא לב המתחם Æבעבר נמצא הקבר בתוך מערה קטנה אך כיום לא
נותר למערה זו שריד∫ קירותיה נחצבו וסביב המצבה נבנה אולם גדול Æכדי להגיע לאולם
זה יש ללכת מן השער אל המבנה הגדול שבדרום המתחם Æנעלה במדרגות מימין אל
הקומה השנייה Æבקומה העליונה אנו יוצאים למרפסת רחבת ידיים Æמשמאלנו פתח
אולם הקבר Æניכנס פנימה מבלי לדרוך על המפתן ונגיע אל המצבה Æסמוך אליה מדרום¨
בתוך ִמחראבּ ©גומחת תפילה® נמצאת הַ ßדעְסה ¨ßטביעת כף רגלו של הנביא ֻשעַיבּÆ
הדרוזים נוהגים לנשק בשפתיהם טביעה זו ולאחר מכן להעביר עליה את ידיהם ואז
להעביר את הידיים על הפנים Æבעבר נהגו לצקת שמן זית לתוכה ולאחר מכן למרוח
אותו על גופם לסגולה וברכהÆ