Page 5 - etmol 92
P. 5
התחייבותו של רמח׳׳ל בכתב ידו לתדול מכתיבת חיבורים מפי המגיד
עלי ,הנה כאשר המה להשפילני כן הגביהני ה׳ ויתנני עם הרב הכהן ,חברי בית־הדין של העיר וחכמי הישיבה ואז
בטובו הגדול לחן ולחסד )בעיר אמסטרדם( לעומת כל אשר אירע דבר מפתיע ביותר :כאילו נפלה רוחו של רמח״ל
נתאמצו להביש את ריחי .ועתה מה לי עמהם? לא אזכרם ואחזו מורך לב ,הוא הודה בכל האשמות שלפני כן הכחישן.
לאמיתו של דבר אין בנוסח ההודאה אלא תוכן השמועות
ולא ידון רוחי בהם ואלקי יריב ריבי״. שהפריחו עליו וגם הוידוי והחרטה אינם על מה שעשה
אחרי השבועה אלא לפניה ,וכל שעשה לא עשה אלא
לארץ ישראל בשגגה .מכאן אתה רואה שרמח״ל רצה בעצם להשקיט את
ואף־על״פי־כן ,לא שקט .אמנם קיבל עליו את הדין ,ציפה המחלוקת ולמען השלום נהג במתינות.
לאות ולמופת ואלה התמהמהו לבוא .לא כוחות חיצוניים אבל המחלוקת לא דעכה ורמח״ל לא הצליח להשביע את
הכריעוהו ,אלא אפשר שהוא עצמו ,בקרבו ,נתערערה רצונם של רבני פרנקפורט .הוא הסכים לוותר עד הגבול
אמונתו בתורה שנקנתה לו מכוחו של המגיד ,ויום אחד האחרון כדי להשקיט את הרוחות הסוערות ,ובי״ח בחשבון
החליט לעלות לארץ־ישראל .אולי נתעוררה בלבו תקוה תצ״ו כתב לרבו :״אם בשל תיבת הספרים כל הסער הגדול
שהנס יתרחש שם. הזה ,יצוה כבוד תורתו ויקחה אצלו וישרפה לעיניו״.
בשנת תק״ג ) (1743יצא רמח״ל מאמסטרדם עם אשתו מעתה חל שינוי מהותי במהלך מחשבותיו של רמח״ל
ובנו ושם פניו לארץ .אכן זו היתה מגמתו משכבר הימים, ובמעשיו .שמו ומעשיו לא יהיו נדונים יותר בפי הבריות
כפי שכתב לרבו :״כבר קבעתי עצמי בעזרת השם ובישוע ולא יהיו לוויכוחים בקהילות ישראל .הוא המשיך לאמסטר
תו ללכת אל ארץ טובה מן הארצות האלה -ארץ הקדושה״. דם ,שם קיבלתו הקהילה הספרדית בכבוד גדול ,וכל כתבי
רמח״ל הגיע לעכו ובכ״ב בתמוז הריץ מכתב לתלמידיו. השטנה שיצאו נגדו וכל השמועות שקלטו אוזני אנשיה לא
רוח תקוה אחזה בהם ותלמידו יעקב חזק כתב לו בשם כל עימעמו את חיבתם אליו .יכול היה לחדש חבורה משלו
החברים :״קם לבנו בקרבנו ...כי מלא ה׳ מאוויי לבו הטהור ולעסוק בתיקון השכינה ובפעולות להחשת הקץ .משנתחוור
והביאו אל הארץ הקדושה ברווחה והצלחה .מה טוב חלקו לו שאפסה כל תקוה לחבר חיבורים על פי המגיד ושלא יוכל
להכריע את יריביו ,משך ידו מן המלחמה העקרה .מעתה לא
ומה נעים גורלו לעבוד את ה׳ בטהרה בדרך הישרה״. השיב כלל למתנגדיו ושם עצמו כמי שאינו צד בפולמוס
אולם גורלו לא היטיב עמו .מגיפה פשתה בארץ ומנעה ולרבו הרב באסאן כתב :״ועתה אדוני החכם כמלאך
ממנו לשבת בעיר אשר בחר בה ,בירושלים או בצפת .לא האלקים ,האותי יוכיח במוסר? אשר שתקתי ואחריש ואשר
עברו חודשים רבים ורמח״ל עם כל בני ביתו ,נספו לא בחרב אצא לקראתם? כמדומה לי שלא עשיתי דבר יפה
במגיפה ,בכ״ו באייר תק״ד ) ,(1744כשנה לאחר בואו מזה מימי ...כי זה הדרך אלך בה ,להיות מנענע ראשי לכל
לארץ .יהודי עכו נטלו את גוויותיהם מהעיר שהיא ספק גל וגל וכל אשר ידברו עלי אנשי רשע לא חשוב הוא בעיני
ארץ-ישראל ,וטמנון בכפר יסיף ,הסמוך ,שהיא מארץ- אפילו כקליפת השום ...איני רודף כבוד ,איני מבקש
גדולה ,מה לי איפה אם ידברו עלי רעה או טובה? אתהלך
ישראל .ומקום קבורתו של רמח״ל לא נודע עד היום. בתום לבבי בקרב ביתי את האלקים הרועה אותי מעודי ,אף
כי כבר ראיתי בעיני ברצות ה׳ ברוב חסדו וידבר שלום
לעיון נוסף :״ אי ט לי ה יודאיקה״ ,הוצאת המכון לחקר
התפוצות ,אוניב ר סיט ת תל־אביב . 1989