Page 22 - ETMOL_104
P. 22
שהינם אמידים ונדיבים ובוודאי יעזרו לאחיהם הרעבים. הרחוב היפה״ של פתח־תקוה
לונדון ,ראשית אדר התרע״ה השורר בו ,בטיפול הרפואי הניתן בין כתליו ,הריהו כנוה
הגעתי הנה לפני כעשרה ימים .אך הגעתי התקשרתי במדבר .עברתי כבר את השיא במחלה ומתחילה אני
מייד עם הידידים אשר קניתי לי שם בשתי שנות שהותי
בבריטניה .אבל התאכזבתי ,אמנם אזניהם קשובות וליבם להבריא.
פתוח וידם נדיבה ,אך לפעול אין ביכולתם .בריטניה הינה
צד לוחם והיא ביחסי איבה כלפי תורכיה ואין להם כל ביח־התולים ״שערי צדק״ ,טבת התרע״ה
אפשרות להעביר לא כסף ולא מזונות אל תחום הנתון בידי הלילה לא עצמתי עין -יום עמום ומסעיר עבר עלי
האויב .הרב הד״ר גאסטר סייע בידי והפגישני עם מנהיגי אתמול .הד״ר ואלאך ,מנהל בית־החולים ,הרשה לי לצאת
היהדות המקומית ועם אישים אנגליים בעלי השפעה ,הגעתי לסיור בעיר ובלוויית האחות זהבה עזבתי בבוקר את
אפילו עד ל״פוריין אופיס״ ודיברתי עם שר החוץ עצמו. ״שערי צדק״ לשעות אחדות .דרכי הראשונה היתה ,כמובן
הכל הזדעזעו למשמע סבל הרעב בירושלים אך קצרה ידם מאליו ,אל העיר העתיקה -אל הכותל המערבי .עברנו את
מעשות משהו .האפשרות היחידה הנראית לי עתה היא רחוב יפו לכל ארכו עד לשער יפו ,רחוב זה ,בנייניו נמוכים
לנסוע לגרמניה ולחפש שם סיוע .גרמניה הריהי בת ברית ברובם והוא זרוע חנויות .בסביבת שער יפו משתנה
לתורכיה ויתכן להעביר ממנה כספים ומצרכים אל ירושלים המראה :בתי״קפה לרוב ,שבהם יושבים אך ורק גברים
הרעבה .אמי הינה ילידת גרמניה .מחר הנני עוזבת את ומשחקים בקוביה ,וגם בתי־דואר אחדים .רק בקיסרות
לונדון וחוזרת ליבשת אירופה .כנתינת המדינה השווייצית התורכית אפשר למצוא דבר כזה :כל מדינה מחזיקה ליד
הניטרלית פתוחות לפני כל הדרכים .משווייץ אוכל בקלות בית-הצירות שלה גם בית־דואר לעצמה ,על בולים המיוח
דים לה .אין לתאר את הרעש וההמולה השוררים בכניסה
לנסוע לגרמניה. לעיר העתיקה .תנועה כה סוערת :כמרים מכל הסוגים,
כולם בגלימותיהם השונות ומשונות ,אזרחים נראים שם
גיאפולי ,שלהי אדר החרע״ה בכל מיני לבוש ובעיקר בגלימות״פסים ותרבושים אדומים
ושוב הגעתי לאיטליה בדרכי חזרה לארץ־ישראל. לראשיהם .סוס ופרד ,ובעיקר חמור וגמל ,פוסעים
ביקורי בגרמניה עלה יפה .בסניפים הגרמניים של אגודת בעצלתיים בינות לבריות .קרירות הסמטאות ואפלוליות
״פקידים ואמרכלים״ האמסטרדמית הושיטו מייד עזרה ונשים ערביות רובצות לצידיהן ולידן סלים מלאים פירות
מלאה .הוקצבו סכומי כסף גדולים אשר יועברו אל הבנקאי וירקות וביצים שהן מוכרות בזיל הזול .הגענו אל הרובע
אהרן ואלירו בירושלים לשם רכישת מזון לרעבים .את היהודי .הדלות השוררת בו טפחה מייד על פני .מתוחה
הפורים ביליתי עם אמי בגרמניה ומאצלה נסעתי לגינואה. ודרוכה צעדתי ,על אף חולשתי הגופנית ,אל שריד
שם פגשתי במקרה בקרוב משפחה שלי ,יהודי עשיר וטוב, הקדומים שלנו ,אל הכותל המערבי .התרשמותי היתה שונה
סוחר גדול במצרכי מזון .הוא העמיד לרשותי כמויות לגמרי ממה שתיארתי לעצמי בהגותי בו תמיד .גדולות
עצומות של סולת ,אטריות ,סוכר ואורז ,בתנאי שאשיג מן מאוד אבני הכותל ,אך גדולה מהן האווירה שיוצרים
הממשלה האיטלקית רשיון להעברתן לארץ .לשם כך נסעתי המתפללים שם ...התפללתי מעומק לבי לזכרו של אבי
לרומא והממשלה האיטלקית לא זו בלבד שהיא מרשה
להוציא אותן כמויות מזון אלא שהיא מאפשרת לי את המנוח.
העברתן בחינם ,על חשבונה שלה .שר־החוץ האיטלקי,
שעימו דיברתי ,אמר לי :״אין אנו מרשים להוציא עתה בית־התולים ״שעדי צדק״ ,סוף טבת התרע״ה5,ז9ז
מזונות מארצנו אך בשביל העניים בארץ־הקודש נעביר הנני מצפה בכליון עינים לרגע שבו ישלחני הד״ר ואלאך
מזון ללא דמי הובלה״ .מה שמחתי! הודעתי על כך טלגרפית מבית״החולים .מה קשה לשבת כאן ולהתפנק באכילה
לידידי בגינואה ואני עצמי נסעתי הנה ,לניאפולי .מחר הנני ובשתיה ובטיפול רפואי ,בשעה שבעיר העתיקה כה רבים
הרעבים ללחם .רק אשתתרר מכאן ,אצא מייד לאירופה
יוצאת באניה בדרכי חזרה לארץ־ישראל.
להשתדל שם ולהשיג מזון ליהודי ירושלים.
אלכסנדריה ,ראשית גיסן התרע״ה
זה שלושה ימים הנני מתרוצצת בעיר זו .הגעתי הנה נאניה בדדך לנינואה ,שבט התרע״ה
מניאפולי באניה שהובילה צליינים רוסיים העולים לארץ־ לפני שבועיים מצא הד״ר ואלאך כי כבר הנני בריאה
הקודש לכבוד חג הפסחא שלהם .מלבדם הייתי אני הנוסעת ויכולה לעזוב את בית-החולים .הודיתי לו ולצוות עובדי
היחידה .בהכנסנו לנמל אלכסנדריה הודיעו לנו ,להפתעתנו בית״החולים ונסעתי בדלידאנס ליפו .עם ערב הגענו למלון
המרה ,כי עלינו לרדת מהאניה מאחר שאין היא ממשיכה
בנסיעה .ירדנו ובאחד המשרדים בנמל הוגד לנו רשמית כי בנוה־שלום.
אין התורכים מרשים עוד לנוסעים לרדת בחופיהם .זה ביפו גדולה המהומה .הבהילוני הכל באמרם שלא אוכל
שלושה ימים מתרוצצת אני ממשרד נסיעות אחד אל משנהו לצאת את הארץ ,מכיוון שתנועת אניות הנוסעים הופסקה
ותשובה אחת מקבלת אני :אין אפשרות לנסוע ולהגיע אל כליל .אולם שיחקה לי השעה ומצאתי אניה שהסיעה אותי
עיר־נמל תורכית .אולם היום נודע לי כי הצליינים הרוסיים לביירות ומשם הנני נוסעת עתה לגינואה .משם אסע בלי
אכן ממשיכים בדרכם לארץ הקודש באיזו אניה קטנה. דיחוי ללונדון .מכרים רבים לי שם בחוגי היהדות החרדית,
החלטתי לנסוע איתם ומחר אעלה באניה בדרכה לארץ-
22
ישראל.
במלון ביפו ,לפני פסח החדע״ה
הבחלום הנני או בהקיץ! השעה כבר מאוחרת ,לאחר
חצות ,מאז הגעתי הנה בצהריים לא פסק זרם האורחים
שבאו לראותני ואחרוני המבקרים עזבוני לפני שעה קלה.
ואכן בנס ירדתי בחוף יפו .כל הבוקר עגנה אנייתנו בנמל
ולא הורשינו ,לא הצליינים ולא אני ,לרדת לחוף .שלחתי
