Page 3 - ETMOL_104

‫יהיר‬
‫וחסר לב‪...‬‬
‫יהודי אדום‬
‫מהמזרח‪...‬‬

‫אליעזר גן־יהודה‬ ‫מאת שולמית לסקוב‬ ‫תיאודור הרצל‬

‫אליעזר בךיהודה העריץ את הרצל ותמך בו בעניין אוגנדה‪ ,‬אבל‬
‫השניים גם הסתייגו זה מזה ובךיהודה האשים את הרצל בשנאת נשים‪...‬‬

‫הראשונית על־ידי חובבי־ציון וכשבע־עשרה שנה קודם‬ ‫אליעזר בן״יהודה‪ ,‬שפעל בתחומים רבים‪ ,‬נודע כיום‬
‫להופעתה של הציונות המדינית של הרצל‪.‬‬ ‫בציבור הרחב אך ורק כמחיה הלשון העברית‪ ,‬אבל בעניין‬
‫הלשון מייחסים לו יותר משייחס אפילו הוא לעצמו‪ ,‬כי בך‬
‫אל הציונות הגיע מתוך התוודעות למאורעות בעולם‬ ‫יהודה היה רק מחיה הלשון המדוברת‪ .‬את הכתיבה בעברית‬
‫בשנות השבעים של המאה ה״‪ ,19‬כאשר למד רפואה‬ ‫לא היה צריך להחיות מכיוון שזו לא מתה מעולם‪ .‬ספרים‬
‫בצרפת‪ .‬נוכח תנועות השיחרור הלאומי בבלקן‪ ,‬שהיו אז‬ ‫עבריים וכתבי״עת התפרסמו תמיד וגם מכתבים נכתבו‬
‫בשיאן‪ ,‬בא בן־יהודה לכלל הכרה שהגיעה גם שעתם של‬ ‫בעברית בידי רבנים‪ ,‬בידי משכילים‪ ,‬בידי חובבי ציון‪ .‬לא‬
‫היהודים לתחיה לאומית‪ .‬ואז‪ ,‬ב״‪ ,1879‬פירסם בעברית את‬
‫מאמרו ״שאלה נבבדה״ ומאמרים אחרים‪ ,‬שהם מאבני‬ ‫כך הדיבור‪.‬‬
‫היסוד להגשמת הרעיון הארץ־ישראלי‪ .‬הוא טען שהיהודים‬ ‫גם אם פה ושם נעשו נסיונות לדבר עברית לצרכי חולין‬
‫הם עם למרות פיזורם; ששאלת העם הזה לא תיפתר אלא‬ ‫עוד לפני תקופת בךיהודה והעברית שימשה לעתים להידב­‬
‫בחיים לאומיים עצמאיים ואין לכך סיכוי אלא בארץ״‬ ‫רות בין יהודים השומעים לאדינו‪ ,‬ערבית‪ ,‬יידיש‪ ,‬רוסית‬
‫ישראל‪ ,‬שהיא מולדתו‪ .‬רק בארץ יתקיימו הרוח היהודית‬ ‫ולשונות אחרות‪ ,‬הרי לא היה לפניו איש שנרתם כמותו‬
‫והספרות והלשון העברית‪ .‬ראוי להדגיש שבן־יהודה ראה‬
‫בלשון העברית אחד האמצעים לתחיה הלאומית בארץ־‬ ‫לתחיית הדיבור העברי הלכה למעשה; שחייב את בני‬
‫ישראל‪ .‬בארץ אחרת‪ ,‬כתב‪ ,‬חזקה על הלשון העברית‬ ‫משפחתו לדבר עברית‪ :‬שלא היה עונה לפונים אליו אלא‬
‫שתדעך‪ ,‬כי לא תעמוד בתחרות עם לשונות העמים שבתוכם‬ ‫בעברית; שכמעט גרם לנידוי בכורו‪ ,‬איתמר בן אב״י‪,‬‬
‫כאשר לא הרשה לו משחר ילדותו לדבר עם הסובבים אותו‬
‫יושבים היהודים‪.‬‬ ‫אלא עברית ‪ -‬שלא הובנה‪ :‬שהוציא לאור עתונים שהטיפו‬
‫לתחיית העברית‪ :‬שחידש מלים מרובות לשימוש יום־יומי‬
‫הוא עלה ארצה בראשית שנת תרמ״ב )ספטמבר ‪(1881‬‬ ‫כאשר התברר לו כי אי״אפשר להסתפק במה שמציעים‬
‫וכמעט מראשית שהותו כאן‪ ,‬בירושלים‪ ,‬פנה לעתונות‪.‬‬ ‫המקורות‪ .‬בקיצור ‪ -‬הוא היה מוכן להמית עצמו באוהלה‬
‫בתחילה היה סופר בשבועון הוותיק ״חבצלת״‪ ,‬אבל בשנת‬ ‫של עברית‪ ,‬ולבסוף אף הצליח להגשים את מטרתו‪ .‬אכן‪ ,‬מי‬
‫‪ 1884‬ייסד עתון משלו‪ ,‬״הצבי״‪ ,‬וזה הופיע עד לפרוץ‬ ‫יודע אם היתה הצלחתו מלאה אלמלא אנשי העליה השניה‬
‫מלחמת העולם הראשונה ב־‪) 1914‬לעתים נקרא העתון‬ ‫שלמדו ממנו וגם הרחיבו את השימוש בלשון עד שהיתה‬
‫״השקפה״ ולעתים ״האור״(‪ .‬אף בתחום העתונות הניח אבן־‬
‫פינה‪ ,‬שכן ״הצבי״ היה כתב־העת המודרני הראשון בארץ־‬ ‫לטבע שאין עליו עוררין‪.‬‬
‫ישראל הן בתוכנו‪ ,‬הן בלשונו‪ ,‬שכן בךיהודה שם לו‬ ‫בן־יהודה גם הרים תרומה גדולה מאוד לשילוב הלשון‬
‫למטרה לפשט את הלשון ונמנע מלהשתמש במליצות שהיו‬
‫המדוברת בלשון הכתובה במילונו‪ ,‬שהחל לפרסמו‬
‫נהוגות באותם ימים‪.‬‬ ‫ב״‪ ,1910‬הוא ״מלון השפה העברית הישנה והחדשה״‬
‫העתונות שימשה לו כלי ביטוי להשקפותיו הפוליטיות‪,‬‬ ‫שחמישה מתוך שבעה״עשר כרכיו הספיק להשלים‪ .‬את‬
‫שהיו לאומיות קיצוניות‪ .‬הוא גם ניצל אותה למלחמה‬
‫בקנאות הדתית ששררה בירושלים‪ ,‬ובזה המיט על ראשו‬ ‫החומר למילון התחיל לאסוף שנים רבות לפני־כן‪.‬‬
‫צרות צרורות‪ ,‬ובין היתר גם ישב בבית הסוהר ‪ -‬מחמת‬ ‫אבל‪ ,‬כאמור‪ ,‬היו לו זכויות רבות גם שלא בתחום הלשון‪.‬‬
‫הוא היה מן הבולטים ביותר בחתירה עקשנית להגשמת‬
‫הרעיון הציוני כחמש שנים קודם שזה בא לעולם בצורתו‬