Page 5 - ETMOL_104

‫מכאן מתברר שבן־יהודה העלה את האפשרות של‬ ‫הרצל וילדיו‬
‫אוגנדה‪ ,‬או מעין אוגנדה‪ ,‬זמן רב לפני שזו עלתה על הפרק‪,‬‬
‫והיטיב להבין שהרצל יוכרח לנקוט צעד דרסטי כלשהו‪,‬‬ ‫עצומים‪ .‬על בעיה זו וכן על השאלה מה יעשה הרצל עתה‪,‬‬
‫אכן עוד קודם שהעלה את הצעת אוגנדה בקונגרס השישי‬ ‫נסוב הקטע הבא ממכתב אחר מאותו הזמן‪:‬‬
‫בשנת ‪ ,1903‬ניסה למקם את הטריטוריה היהודית באל־‬
‫״ואני מתעצב אל לבי בחשבי כי האיש הזה הוא העמוד‬
‫עריש‪ ,‬אבל גם הנסיון הזה נכשל‪.‬‬ ‫התווך אשר כל בנין הציונות נשען עליו‪ ,‬ואם הוא יזדעזע‬
‫ויתרועע‪ ,‬ונהרס כל הבנין אולי‪ .‬והוא יזדעזע ‪ -‬בזה כמעט‬
‫ובן־יהודה‪ ,‬בעינו החודרת‪ ,‬מנמק את עצבותו של הרצל‬ ‫אין כל ספק‪ ,‬השאלה היא רק כמה עוד יעמד על עמדו‪.‬‬
‫לא רק במשבר הלאומי‪ .‬״אחת הסיבות למעמד נפשו ‪-‬‬ ‫מעמד הענין‪ ,‬רגש העם‪ ,‬ההבטחות והתקוות שנתקבלו‬
‫ממשיך בן־יהודה באותו מכתב ‪ -‬היא בודאי גם אשתו‪,‬‬ ‫מההמון הגדול כדבר שאין בו ספק ־ כל אלה המסיבות‬
‫שאיננה כנראה כראוי לאיש כמוהו‪ .‬ד״ר הרצל שונא‬ ‫נסתבכו ונשתרגו ונהיו להרצל למוקש אשר קשה מאד‬
‫ומתנגד גמור לנשים‪ ,‬ובכל פעם שהוא מוצא הזדמנות הוא‬ ‫שיוכל להחלץ ממנו בשלום‪ ,‬ולא אתמה אם אשמע פתאם כי‬
‫שולח בהם את לשונו ומדבר בהם בזלזול גדול״‪ .‬וסיפרו‬ ‫הוא שלח יד בנפשו‪ .‬הוא גא ויהיר מאד‪ ,‬ובעל דמיון הרואה‬
‫לבן־יהודה‪ ,‬כך הוא כותב‪ ,‬כי ״הרצל התנגד בהתחלה בכל‬ ‫צל הרים כהרים‪ ,‬ומאמין בעצמו אמונה שלמה‪ ,‬ומזלזל‬
‫כחו לההצעה לקבל גם נשים בתור מורשות מחברות‬ ‫בדעת אחרים‪ ,‬ולעולם לא ימצא לא חפץ ולא עוז בלבו‬
‫ציוניות להאספה בבזל‪ ,‬וכמו כן התנגד ולא נתן לחבריו‬
‫שהלכו אתו לארץ־ישראל בעת נסיעת הקיסר‪ ,‬לקחת אתם‬ ‫להכיר ולאמר טעיתי״‪.‬‬
‫את נשותיהם‪ ,‬ובגלל זה נמנע אחד מחברי הועד מהלוות‬ ‫כאן עובר בריהודה לתאר את ההתלהבות שבה עובדים‬
‫הציונים מחוגו של הרצל בוינה‪ .‬״אבל ‪ -‬הוא מסביר ‪ -‬כל‬
‫עליהם‪ ,‬יען לא אבה ללכת בלי אשתו״‪.‬‬ ‫זה יעשה מהאמונה הגמורה‪ ,‬כי השג ישיג הועד ]הוועד‬
‫אבל בךיהודה עצמו מציין‪ ,‬כי פרט להרצל מצא את כל‬ ‫הפועל הציוני[ הרשיון הרשמי ]הצ׳רטר[ הנצרך לעבודתו‬
‫הסובבים אותו אנשים בינוניים שעם כל רצונם אינם‬ ‫בארץ־ישראל‪ .‬והאמונה הזאת היא כל כך גמורה וחזקה בלב‬
‫מסוגלים להתרומם מעל לעיסוקי החולין של הציונות ואחד‬ ‫כולם‪ ,‬שבאמת קשה וכמעט אי אפשר אפילו להראות‪ ,‬כי יש‬
‫מהם אמר לו‪ ,‬כי ״לד״ר הרצל יש מעלות טובות רבות‬ ‫איזה ספק בדבר‪ .‬ועל אחת כמה וכמה שאי אפשר לגלות את‬
‫שקשה למצוא באיש אחר‪ ,‬והן העושות אותו יותר מוכשר‬ ‫כל האמת מכל שכן להטות את לב העם לאיזו ארץ אחרת‬
‫זולתי ארץ־ישראל‪ .‬זה דבר שאי אפשר במעמד הנפשי של‬
‫לעמוד בראש התנועה שלנו״‪.‬‬ ‫העם כעת‪ .‬והרצל בודאי מרגיש את זה‪ ,‬וגם גאותו ויהירותו‬
‫ונוסיף מצדנו‪ ,‬כי אותה ״תנועה שלנו״ נוצרה בידי‬ ‫ואולי באמת דמיונו הכוזב‪ ,‬אינם נותנים לו לחשב מחשבה‬
‫הרצל‪ ,‬ומי יודע אם לא סייעו לו בזה גם כמה מתכונותיו‬ ‫אחרת‪ ,‬או לפחות אינם נותנים לו להוציא זה מפיו‪ ,‬והוא‬
‫הקשות‪ ,‬בהתחשב בזה שהיה מוקף אנשים שעם כל מסירד‬ ‫הולך ומשתקע יתר ויתר וצולל במצולה שאולי לא ישוב‬
‫לעלות ממנה‪ .‬איזה רגש מוזר‪ ,‬שלא אוכל לבאר מהותו‪ ,‬לא‬
‫תם היו נעדרי מעוף ותנופה‪.‬‬ ‫לך ולא אפילו לעצמי‪ ,‬ממלא את לבי בכל פעם שאראהו‬
‫)היום נפגשתי אתו בפעם השלישית‪ (...‬או שאראה את‬
‫דמותו‪ ,‬שאחשב בו‪ .‬נדמה לי שהוא עצוב‪ ,‬שהוא מרגיש כי‬
‫נאחז בסדק שלא יוכל להחלץ ממנו‪ ,‬שהוא בכלל לא מאשר‬

‫בחייו‪ ,‬אף כי מעמדו החמרי טוב ויתר מטוב״‪.‬‬