Page 14 - מרד בר כוכבא, העדות הארכאולוגית / חנן אשל בועז זיסו

‫‪12‬‬

‫איור ‪ :3‬חורבת רימון‪ ,‬תצלום אוויר‪ ,‬מבט לצפון־מזרח; בית הכנסת‬ ‫איור ‪ :2‬בית הכנסת בחורבת מעון בדרום הר חברון; חפירות צבי אילן ודוד עמית‬

‫האחרת‪ ,‬שהוגדרה תחום לגיון (‪ )Campus Legionis‬ונוהלה בידי קציני הלגיון העשירי‪.‬‬
‫אין להוציא מכלל אפשרות שניהול העניינים בידי הלגיון היה אחד המניעים לפרוץ‬

‫מרד בר כוכבא‪ ,‬נושא שנעסוק בו להלן‪.‬‬
‫אדולף (אברהם) ביכלר איתר בספרות התלמודית רמזים המלמדים על היקף‬
‫הפגיעה בארץ יהודה במהלך מרד החורבן‪ ,‬ועל גודלו ומצבו של היישוב היהודי‬
‫שהתקיים ביהודה אחרי שנת ‪ 70‬לסה"נ‪ .‬לפני ביכלר‪ ,‬שחקר סוגיה זו בשלהי המאה‬
‫התשע עשרה ובראשית המאה העשרים‪ ,‬לא עמדו הנתונים הארכאולוגיים המצויים‬
‫בידינו‪ .‬הוא סבר שיישובים רבים ניצלו מן החורבן‪ ,‬ורבים אחרים‪ ,‬שנפגעו‪ ,‬השתקמו‬
‫לאחר מכן‪ .‬במחקרו סוכמו נתונים על סמך סיפורים על אודות אנשים שעברו את‬
‫מוראות החורבן וחיו אחריו‪ .‬ביכלר ציין את תפקידן של הערים היהודיות לוד ויבנה‬
‫כמרכזים רוחניים בתקופה שבין המרידות ובדק הימצאות יישובים יהודיים נוספים‬
‫ברחבי ארץ יהודה שהתקיימו בעת ההיא‪ :‬חדשה‪ ,‬בית חורון וכפר הוצל (בחבל‬
‫בנימין); ביתר‪ ,‬כפר עיטם ובית לחם (צפון הר חברון); חברון‪ ,‬כפר עזיז ומעון (דרום‬
‫הר חברון; איור ‪ ;)2‬חדיד‪ ,‬גמזו‪ ,‬תמנה‪ ,‬אמאוס ומודיעין (צפון שפלת יהודה); רימון‬
‫(דרום שפלת יהודה‪ :‬איור ‪ 6.)3‬ביכלר ניסה להראות שגם לאחר חורבן הבית נותרה‬

‫יהודה מאוכלסת ביהודים‪.‬‬
‫במסמכים שהתגלו במערות המפלט במדבר יהודה מופיעים שמות יישובים‪,‬‬
‫מקצתם מן התקופה שבין המרידות (ראו נספח‪ ,‬לוח ‪ .)2‬עין גדי שבנפת יריחו (איור ‪)4‬‬
‫היא אחד היישובים הללו‪ ,‬הנזכר בתעודה ‪ P. Yadin 16‬מהארכיון של בבתא‪ ,‬שזמנה‬
‫שנת ‪ 127‬לסה"נ‪ 7.‬במקרים מסוימים נמצא בתעודות רמזים להייררכיה יישובית‪ .‬כך‬

‫איור ‪ :5‬תל זיף שבדרום הר חברון‪ ,‬מבט למזרח‬

‫א' ביכלר‪' ,‬היישובים והאוכלוסייה שנותרו ביהודה'‪ ,‬הנ"ל‪,‬‬ ‫‪ 6‬‬
‫מחקרים בתקופת המשנה והתלמוד‪ ,‬ירושלים תשכ"ח‪,‬‬ ‫ ‪7‬‬

‫עמ' ‪.112–106 ,105–103 ,112–87‬‬
‫לואיס ואחרים‪ ,‬פפירוסים‪ ,‬עמ' ‪.70–65‬‬