Page 381 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 381
נספח א 379
לעולם שהיו חולים מחולי הע"ז במ"דא ואת הנפש אשר עשו בחרן .עת לפרוץ ,כד בא עשו
הרשע ועשה פרצה בזרע קדש והלך בדרך הנחש הקדמוני שעשה פרצה בעולם .ועת לבנות,
כד בא יעקב להשלים בנין העולם בי"ב שבטי י-ה .עת לבכות ,במרגלים דכתיב ויבכו
העם בלילה [ 6ע"א בכת"י קויפמן (מסומן כ– 5ע"א)] ההוא והוקבע בכיה לדורות ליל ט'
בא"ב .ועת לשחוק ,כשהיו ישראל במצרים ועבדו בה בפרך ,וירא ה' את ענים ואת לחצם
רצה הק"בה למהר את הקץ בזכות האבות ואמר להם :תמעיטו אות אחד משמכם ואדלג
את הקץ לבניכם .אמ' אברה' אבינו לפני רש"ע :איך אעשה כך אם נתת לי ההא להיות
אב המון גוים ואחזירנה לך אשאר כבראשונה .אמר יעקב :אם אמעט יו"ד משמי ישאר
עקב .אמר יצחק :אמעט יו"ד וישאר שחוק ,שבראשונה היה שמו ישחק בשין ,ולגלות לנו
זה הסוד כתוב כך במקרא ד' פעמים לעדות נאמנה שכך שמו בארבע כנפות הארץ .ואמר
יצחק לפני הקב"ה רבונו של עולם קח ממני השי"ן שבה נכלל מספר שמך באותיות א"ת
ב"ש ותן לי צדי"ק תחתיה ויהיו ישראל בגלות מצרים רד"ו כיתרון השי"ן מן הצדי"ק ולא
יותר ,וכן היה בזכות יצחק .ועלו ישראל ממצרים לקבל התורה שהיה משחקת לפניו תמיד.
עת ספוד ,מלאכי שלום מר יבכיון על חרבן הבית .ועת רקוד ,כשנכנסו ישראל בארץ.
ומה שהזכיר יציאת מצרים אחר דבר המרגלים והכניסת הארץ אחר החרבן ,כדי להזכיר
הפורענות תחלה ואח"כ הטובה ,כי כן הדרך בישראל כברכת יצחק ולא כברכת בלעם.
אבל בראשונה קודם לידת אברהם אמר הטוב תחלה .עת ללדת וכו' עת להשליך אבנים,
כאשר השליך משמים ארץ תפארת ישראל תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות ויצאו
ישראל בגלות .ועת כנוס אבנים ,בעת מרדכי ואסתר לך כנוס כל היהודים .עת לחבוק,
בזמן עזרא כשעלו מבבל שנ' ואקבצם אל הנהר וכו' כי כן דרך השבים לחבק איש את
רעהו .ועת לרחוק מחבק ,בזמן מלכי בית חשמונאי שגברה מלכות יון וגזרו גזרות על בנות
ישראל .עת לבקש חכמה ,בזמן הלל הזקן ור' עקיבא שבקשו מאת ה' לימסר בידם שרו של
תורה .ועת לאבד ,כד ירדו ישראל בגלות אדום אז אבדה החכמה מביניהם ולגמול לאדום
מדה כנגד מדה כתיב והאבדתי [ 6ע"ב בכת"י קויפמן מסומן כ– 5ע"ב)] חכמים מאדום.
עת לשמור ,התורה באותו הגלות שכמה שמדות וכמה הריגות עברו על ישראל בגלות
אדום ולא נשתכחה תורה מהם .ועת להשליך ,כשלא יכלו לעמוד על הנסיון כראשונים
בכובד הצרות והשליכו מעליהם עול המצות ויצאו מכלל ישראל .עת לקרוע ,אותם שעשו
שמד קרעו התורה והעתיקוה לכמה לשונות והוציאוה למינות .ועל זה נאמ' :אל תראוני
שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי וכו' .ועת לתפור ,כד אתגייר אנקלוס
וכמה גרים אחרים ותרגם את התורה ועשה תפירה לקריעות שעשו המינים .ועל זה נאמ':
שחורה אני ונאוה בנות ירושלם כאהלי קדר ,ר"ל נאוה ויפה עם התרגום שנעשה בלשון
קדר שהמשמעות והפירוש לכן בהיר כיריעות שלמה .עת לחשות ,בזמנא דרוגזא בעלמא
כדאמ' חכי כמעט רגע עד יעבור זעם .ועת לדבר ,כד יתער בעלמא עת רצון שאז יפתחו
שערי רחמי' ויש לאדם לדבר ולשאול צרכיו וה' ימלא שאלתו .עת לאהוב ,ישראל כשיפקוד
אותם ה' בגלות הזה כדאמ' אהבתי אתכם אמר ה' וכו' ועת לשנוא ,לעשו מחמס אחיו יעקב
כדכתיב ואת עשו שנאתי ,שיתערו עליו בני ישמעאל בקרב ושתו ולעו והיו כלא היו ולא
