Page 91 - GQ 12
P. 91

‫‪89‬‬

                              ‫קדושת זכור ליעקב‪:‬‬
               ‫מבטא ארץ־ישראלי בניקוד בבלי וטברני‬

                                                         ‫יוסף יהלום‬

     ‫לזכרו של ברונו קיאזה‪ ,‬חסיד אומות העולם‬

                  ‫ ‪.‬אשלוש שיטות הניקוד של העברית‬

    ‫מלבד שיטת הניקוד הטברנית‪ ,‬זו המשמשת עד ימינו‪ ,‬נודעו עוד שתי שיטות ניקוד‬
    ‫בכתבי יד ימי ביניימיים‪ ,‬ארץ ישראלית ובבלית‪ .‬הן נבדלות מן השיטה הטברנית‬
    ‫בצורה הגרפית של הסימנים וגם במקום המיוחד שלהם ביחס לאותיות־העיצורים‪,‬‬
    ‫שכן מקומם בעיקר מעל האותיות ולא מתחתן‪ ,‬כמקובל בשיטה הטברנית‪ .‬זאת‬
    ‫ועוד‪ ,‬שיטות הסימון הללו משקפות בדרך כלל גם דרכי מבטא שונות במידה זו או‬
    ‫אחרת מן המבטא העולה משיטת הסימון הטברנית‪ .‬מן הדיון להלן מתברר‪ ,‬שגם‬
    ‫שיטות סימון שבאו לעולם כדי לסמן מבטא שאינו ארץ ישראלי עשויות לשקף‬
    ‫את המבטא הארץ ישראלי המאפיין טקסטים שמכורתם ארץ ישראל‪ .‬מדובר‬
    ‫בעיקר בפיוטים שדרכי המבטא שלהם בציבור היו ארץ ישראליות‪ .‬לשם הדגמה‬
    ‫אנו מפרסמים כאן לראשונה את הקדושתא לשבת זכור מפרי עטו של הפייטן‬

                     ‫יעקב‪ ,‬המנוקדת ניקוד בבלי אבל משקפת מבטא ארץ ישראלי‪.‬‬
    ‫ההבדל בין שיטות הסימון השונות של מבטא התנועות בא לידי ביטוי‬
    ‫במספרם של סימני התנועות שיש בכל שיטה ושיטה‪ .‬בשיטה הטברנית ישנם‬
    ‫שבעה סימני תנועות‪ :‬שורק (קבוץ)‪ ,‬חולם וחיריק‪ ,‬צירי וסגול‪ ,‬קמץ ופתח‪ ,‬ואילו‬
    ‫בשיטה הבבלית יש שישה סימנים בלבד‪ :‬שורק‪ ,‬חולם וחיריק‪ ,‬צירי וקמץ ופתח‪.‬‬
    ‫גם השיטה הארץ ישראלית הפשוטה (קבוצת ‪ 1)B–A‬אינה מכירה אלא שישה‬
    ‫סימנים בלבד‪ .‬בשיטות הניקוד הלא טברניות אכן חסר ההגה הווקלי שהשיטה‬

     ‫	‪J. Yahalom, Palestinian Vocalised Piyyut Manuscripts in the Cambridge Genizah Collection, 1‬‬

                                                                                                ‫‪Cambridge 1997, p. 50‬‬

                                     ‫י"ב (התשע"ו)‬
   86   87   88   89   90   91   92   93   94   95   96