Page 241 - כשהצבא החליף מדיו

‫הממשל הצבאי‬

‫רצועת עזה‪ :‬מקצתם חנו בתוך הרצועה וקיימו קשרים עם קרוביהם מעבר לגבול‪.‬‬
‫גם בני שבט העזאזמה‪ ,‬שחנו ברמת הנגב ובאזור ניצנה ונהגו מזה דורות לנדוד‬
‫ברחבי הנגב ומדבר סיני‪ ,‬עסקו בהברחות ונחשבו לסיכון ביטחוני חריף‪ 45.‬בדוח‬
‫של דיין לשר הביטחון נמסר‪ ,‬ששבט העזאזמה כולל כ־‪ 15,000‬נפש‪ ,‬אך לאחר‬

‫סיום המלחמה רק שליש מהם חנו בשטח מדינת ישראל והיתר חיו בסיני‪46.‬‬
‫בזיכרונותיו מספר דיין כי בתקופת כהונתו כמפקד פיקוד הדרום פונו‪,‬‬
‫מטעמי ביטחון‪ ,‬כל הבדואים מהנגב המערבי ורוכזו מזרחה ודרומה מבאר שבע‪.‬‬
‫‘את שבט העזאזמה‪ ,‬שנדד משני צדי הגבול‪ ,‬צריך היה‪ ,‬מפעם בפעם‪ ,‬להדוף אל‬
‫מעבר לגבול‘‪ 47.‬גירושים אלה היו כרוכים גם בשרפת אוהלי הבדואים ובהרג‬
‫גמליהם‪ .‬הגירוש עורר מבוכה במשלחת ישראל באו"ם‪ ,‬שעמדה בעיצומם של‬
‫לחצים בנושא הפליטים‪ .‬הגנרל ריילי‪ ,‬ראש משקיפי האו"ם‪ ,‬האשים את ישראל‬

‫בגירוש ‪ 4,000‬בדואים ובשרפת אוהליהם ומטלטליהם‪48.‬‬

‫זכרייה‬

‫הכפר זכרייה שוכן על אם הדרך משער הגיא לבית גוברין‪ ,‬מול תל עזקה‪,‬‬
‫שהתחולל בו לפי המשוער הקרב בין גלית הפלשתי לדוד הנער‪ .‬הוא נכבש בידי‬
‫חטיבת הראל בסוף אוקטובר‪ ,‬בעת מבצע ‘אל ההר‘‪ .‬חלק קטן מתושבי הכפר‬
‫ברח לגבעות הסמוכות ושב אל הכפר בימים הראשונים לאחר הכיבוש‪ .‬במרוצת‬
‫החודשים נוספו עליהם עשרות תושבים‪ ,‬שחזרו ממקומות שונים מעבר לקווי‬
‫שביתת הנשק ובראשית ‪ 1950‬כבר היו בכפר כמה עשרות משפחות‪ .‬זכרייה נותר‬
‫הכפר הערבי היחיד בכל אזור עדולם‪ ,‬ובטווח של כמה עשרות קילומטרים לא‬

‫נותרו כל תושבים פלסטינים בתוך שטחי מדינת ישראל‪49.‬‬
‫הכפר הפך מעין מקלט למסתננים ומחסה למחבלים ולמבריחים; זאת ועוד‪,‬‬

‫‪ 45‬דיון מפורט על מצב הבדואים בנגב בכלל ועל בעיית שבט העזאזמה בפרט ראו‪ :‬דוח של‬
‫מנכ"ל משרד החוץ שנשלח לשר החוץ ששהה במרכז האו"ם‪ .24.9.1950 ,‬העתק מצוי‬

‫בא"צ‪.714-1338/1979 ,‬‬
‫‪ 4 6‬הדוח מצוטט במכתבו של בן־גוריון למשה שרת‪ ,23.9.1950 ,‬מצוי בא"צ‪.‬‬

‫‪ 4 7‬דיין‪ ,‬אבני דרך‪ ,‬עמ‘ ‪.97‬‬
‫‪ 48‬ראו איגרת שרת אל ולטר איתן‪ ,19.9.1950 ,‬תעודה מס‘ ‪ ,387‬בתעודות למדיניות ‪,1950‬‬
‫כרך ה'‪ ,‬עמ‘ ‪ .546‬לפי בקשתו של שרת‪ ,‬שלח בן־גוריון איגרת ובה הסבר הרקע ותיאור‬
‫האירועים‪ ,‬בן־גוריון למשה שרת‪ ,23.9.1950 ,‬א"צ‪ 244-922/1975 ,‬וכן בתעודה מס‘ ‪,392‬‬

‫בתעודות למדיניות ‪ ,1950‬כרך ה' עמ‘ ‪.553‬‬
‫‪ 49‬הכפרים הקרובים ביותר היו אבו־גוש ועין נקובה על הדרך בין ירושלים לשפלה‪.‬‬

‫[‪]239‬‬