Page 242 - כשהצבא החליף מדיו

‫כשהצבא החליף מדיו‬

‫המקום היה נטל על השלטון הישראלי מאחר שנותרו בכפר גברים מעטים‪,‬‬
‫שמספרם לא הספיק לעיבוד האדמות‪ 50.‬בחורף ‪ 1950‬החליטה ‘הרשות הממשלתית‬
‫לישוב פליטים‘ בראשותו של יוסף ויץ‪ ,‬איש הקק"ל‪ ,‬לפנות את הכפר המבודד‬
‫הזה‪ .‬לתושבים ניתנה אפשרות להצטרף אל הקהילה הערבית ברמלה ולהתיישב‬
‫בה — או לעבור את הגבול ולחבור למשפחותיהם‪ ,‬שהתרכזו במחנות פליטים‬

‫בשטח הירדני‪ .‬לעוזבים את תחומי המדינה ניתן פיצוי כספי עבור רכושם‪51.‬‬
‫הגירוש בוצע‪ ,‬בהנחיית נציגי הממשל הצבאי‪ ,‬בידי פלוגת חיילים מחטיבת‬
‫גבעתי‪ ,‬שחנתה בפרוזדור ירושלים‪ ,‬באישון לילה וללא התנגדות‪ .‬רוב התושבים‬
‫העדיפו לנדוד דרומה להר חברון‪ .‬קומץ משפחות הועבר לשכונות הערביות‬
‫ברמלה‪ 52.‬בסוף ‪ 1950‬התיישבו במקום עולים מכורדיסטאן‪ ,‬אך מבני הכפר‬
‫הערבי הפריעו לפיתוח המקום; בראשית ‪ 1953‬הורה המטכ"ל להרוס אותם וסיפק‬
‫למחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית חומרי נפץ כדי לבצע את ההוראה‪.‬‬

‫במקום נותר רק המסגד הישן‪53.‬‬

‫‪ 5 0‬כך מסביר בני מוריס את גורמי הגירוש מהכפר זכרייה‪ ,‬ראו מוריס‪ ,‬מלחמות הגבול‪ ,‬עמ‘ ‪.156‬‬
‫‪ 51‬ראו פרוטוקול ישיבה מס‘ ‪ 24‬של הרשות (ללא תאריך)‪ ,‬א"צ‪.845-721/1972 ,‬‬

‫‪ 5 2‬מחבר ספר זה היה מפקד אותה פלוגה‪ ,‬ראו תיאורו‪ :‬בר־און‪ ,‬בן המאה שעברה‪ ,‬עמ‘ ‪.128‬‬
‫‪ 53‬ראו מכתב אג"ם של פיקוד המרכז אל מחלקת מבצעים‪ ,1.3.1953 ,‬והוראות מחלקת‬

‫מבצעים‪ ,5.3.1953 ,‬א"צ‪88-11/1951 ,‬‬

‫[‪]240‬‬