Page 294 - כשהצבא החליף מדיו
P. 294
כשהצבא החליף מדיו
מעורפלת .רק משנכרתה הברית עם בריטניה וצרפת ,התיר שר הביטחון לצה"ל
לפתוח במעשה איבה יזומים35.
על שיקול זה רמז גם מקלף ,בסכמו את לקחי התמרון שנערך בסתיו תשי"ג
(המכונה ‘תמרון תמי"ג‘) שנזכר לעיל 36,אמנם תוך הסתייגות בנוסח ‘לאור
הבעיות והמגבלות המדיניים‘ .הגם שהכיר מגבלות אלה היטב ,העלה מקלף את
שאלת המתקפה היזומה משום שבניגוד למצבים קודמים ,נראתה לו עתה התקפה
מקדימה חיונית ואולי אף הכרחית כדי להשפיע על ארגונו המידי של הצבא ועל
תכניותיו המעשיות .לדברי אלרון ,השתררה אחרי תמרון תמי"ג ‘הסכמה גורפת
בדבר היתרונות הגלומים במתקפה מקדימה‘ ,אולם השינוי לא היה בהסכמה
זו אלא בהכרה החד־משמעית בחיוניותה ובהכרחיותה ,ובעדיפויות המעשיות
שנבעו מכך בארגון הצבא ובחימושו.
גם עתה לא הציע מקלף מלחמה יזומה לשינוי מפת הגבולות או להשגת
יתרונות אסטרטגיים שונים ,ללא קשר להיערכות מתקפית של האויב .רעיונות
אלה עלו בצמרת צה"ל רק כעבור שנתיים ,בעיקר לאחר חסימת מיצרי אילת
וההכרזה על עסקת הנשק הצ‘כית-מצרית .כאשר דובר בקיץ 1953על ‘מכה
מקדימה‘ בדיונים על סדר הכוחות לקראת המלחמה הבאה ,הייתה הכוונה
להנחית מכה על ריכוזי האויב הנאספים לפתוח במתקפה נגד ישראל ,זמן קצר
לפני פתיחת מעשי האיבה .הדוגמה הבולטת ,שהוזכרה במסמכים פעמים רבות,
הייתה הסכנה שתחולל כניסת הצבא העירקי לגדה המערבית והכנות ברורות
למתקפה נגד ישראל ,שתתחיל במרחק קצר ממרכזי אוכלוסייתה .השינוי
בתפיסת הביטחון לא היה בתחום האפשרויות השונות העומדות לרשות צה"ל
אלא במרכזיותה ובחיוניותה של אפשרות ‘המכה המקדימה‘.
גם בקיץ 1953ובשנים שלאחריו היה ברור לקציני צה"ל כי ההחלטה לפתוח
ב‘מכה מקדימה‘ היא מדינית — והסמכות לנקוט אותה נתונה בידי הממשלה
בלבד .המהפך התרחש בהחלטת הצבא לתבוע מן הממשלה בכל תוקף ,בבוא
המועד ,לאפשר לו להכות מכה מקדימה .בפועל כך אירע ערב מלחמת ששת
הימים :לא התחולל אז מרד ,כדעת חלק מהפרשנים ,אך המטכ"ל תבע מהממשלה
בתוקף ובלשון שאינה משתמעת לשתי פנים לאשר לו להנחית על הצבא המצרי
3 5על פרשה זו ראו בר־און ,שערי עזה.
36ראו לעיל ,עמ' .100-99
[]292