Page 3 - etmol 23

‫מטעי האפרסמ!! בח‪ 1‬ף ים־המלח הי‪ 1‬המק‪ 1‬ר הבלעדי‬
‫כמעט לעזלם הקדמנן * מצמח זה ואחדים שגדל! באיחר‬
‫יצד‪ 1‬בשמים נתדנפנת * שיטת הייצנד היתה ס‪ 1‬ד כמ‪1‬ס‬

‫מאת מרדכי גיחון‬

‫בין השאר‪ :‬״מכל צמחי הבושם והתמרוקים )שבעולם( יש‬ ‫הגשמים וצמחי המרפא היו אוצרזת הטבע הנדירים‬
‫לתת את העדיפות הבלעדית לאפרסמון הגדל‪ ,‬עד כמה‬ ‫והמבוקשים של יהודה הקדומה‪ ,‬אשר הטביעו את חותמם‬
‫שידיעתנו מגעת‪ ,‬אך ורק ביהודה בשני מטעים אשר היו‬
‫העמוק על כלכלת הארץ וקורותיה‪.‬‬
‫רכוש המלך״ )י״ב‪.(111 ,‬‬ ‫אחד מאוצרות הטבע החיוניים לעולם הקדמון אשר מקורו‬
‫הבלעדי כמעט היה ביהודה — הוא האפרסמון‪ ,‬שהוא צמח‬
‫מלכת שבא הביאה את האפרסמון?‬ ‫מרפא ותמרוקים אשר שימש כשיקוי וכמשחה ואשר הופק‬
‫משיח בצורת שרף‪ ,‬כמי בבושין‪ ,‬וכמשקע לאחר הרתחת‬
‫יש לשער שהאפרסמון גדל באותו איזור כבר בתקופת‬ ‫ענפיו ועליו וכן על־ידי כתישת קליפת גזעו לאבקה‪.‬‬
‫בית ראשון‪ .‬לבך רומזת בין השאר המסורת המובאת על־ידי‬ ‫האפרסמון נחשב כתרופה מעולה ובדוקה לריפוי מחלות‬
‫יוסף בן מתתיהו‪ ,‬בספרו ״קדמוניות היהודים״ )ח‪ ,(174 .‬כי‬ ‫פנים‪ ,‬להגלדת פצעים אנושים ואף כמזור למחושי עיניים‪.‬‬
‫מלכת שבא היא אשר הביאה את שתילי האפרסמון הראשונים‬ ‫בנוסף לכך היה מרכיב מבוקש בתמרוקים שונים‪ ,‬שמטרתם‬
‫לשלמה המלך אשר נטעם בין יריחו ועין־גדי‪ .‬מקובל‬
‫להצביע על דרום ערב ) תי מן?( כמקור שיח האפרסמון;‬ ‫היתה ע ‪T‬ון ושמירת הגוף‪.‬‬
‫ויוסף בן מתתיהו‪ ,‬בסיפורו על מלכת שבא‪ ,‬רומז כי אכן‬ ‫שמעו של האפרסמון נודע לתהילה בתקופת בית שני‪ .‬מן‬
‫הסופרים הקלאסיים — סטרבו‪ ,‬פליניוס‪ ,‬גאלנוס הרופא‬
‫משם הגיע הצמח לארצנו‪.‬‬ ‫ואחרים‪ ,‬אנו למדים‪ ,‬כי מטעי האפרסמון‪ ,‬״בלסמון״ ביוונית‪,‬‬
‫אולם קשה להוכיח‪ ,‬הוכחה מדעית של ממש‪ ,‬את קיומו של‬ ‫התרכזו בחלקה הדרומי של בקעת הירדן‪ ,‬סביב יריחו‪,‬‬
‫האפרסמון ביהודה כבר בימי בית ראשון‪ ,‬מכיוון שאין‬ ‫ולאורך הגדה המערבית של ים המלח‪ ,‬באיזור עין־גדי‪.‬‬
‫אח ‪T‬ות דעים בין החוקרים בדבר זהות הזן של משפחת‬ ‫פליניוס‪ ,‬שכתב את חיבוריו בשלהי המאה הראשונה‪ ,‬אמר‬

‫צמחים זו‪ ,‬הוא־הוא שיח המרפא שבו מדובר‪.‬‬