Page 224 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 224
פרק ד
ומחוללת מאמץ ,וזו עוררה בו אהדה מסוימת למגמה הרדיקלית של אנשי 'המעורר'.
אבל הוא העדיף ללא ספק ריכוזיות מכוונת היטב ,וכך הוא סיים את דבריו בקביעה
כי הוא חולק על דעתו של הלפרן שהוועדה המדינית נטלה לעצמה סמכויות עודפות
ועמד על סמכותה לקבוע עניינים חשובים ללא התייעצות עם המרכז .וכמו שראינו,
ועדה זו הייתה יסוד חשוב במיסוד ההייררכי שהתנהל אז במפא"י תחת הנהגתו של
בן-גוריון.
ד"ר יוסף מאיר העיר מיד כי אין לו מה להוסיף אחרי דבריו של בן-גוריון – עדות
למעמדו של בן-גוריון גם בעיני קבוצה אופוזיציונית במפא"י ולכך שמאיר חש
באהדתו של בן-גוריון .אמנם בסופו של דבר לא היו גילויים מעשיים לאהדה הזאת,
ושיקולים אחרים הניעו את בן-גוריון לתמוך במנהלי המפלגה .אבל קרבתו הרעיונית
לאנשי החוג וכן מעמדו המנהיגותי הלא מעורער אז יצרו הבדל מסוים בינו ובין
הקבוצה שניהלה את המפלגה בחסות הנהגתו הבכירה .החוג לא איים כלל על מעמדו
האישי של בן-גוריון ,כמובן ,וזה ִאפשר לו כנראה לנקוט עמדה מאוזנת יותר כלפי
החוג .לעומת זאת אנשי החוג איימו על אינטרסים אישיים חיוניים של מנהלי
המפלגה .יוסף מאיר קיצר אפוא בדבריו ,חזר וביאר את מאמציהם של ראשי
'המעורר' למנוע את התפתחות החוג לכדי סיעה ,וסיפר שהם השתדלו להגביל את
מספר החברים בחוג ונמנעו מהתקשרות עם קבוצות אחרות במפא"י.
לעומת בן-גוריון ,פנחס לבון גילה גישה עוינת למדי כלפי ראשי 'המעורר' .הבדלי
הגישה בולטים דווקא בעניין צדדי כביכול ,שאלת ההנעה )המוטיבציה( לעבודה
והמאבק בנטייה לבטלה או לפריון עבודה לא מספק .בן-גוריון דווקא ראה בחיוב את
התעמולה של אנשי 'המעורר' למען מוסר עבודה .לא כך לבון .אמנם גם הוא היה ער
לחומרת הבעיה ,אבל סבר שחוג שכזה אינו יכול להועיל בשאלות אלו ,שכן 'בלי
מכות גדולות על הראש של כולם ]כלומר של העובדים[ לא נשנה דבר' .לבון דגל
אפוא ,כמו ליבנה בדרבון לעבודה באמצעות עונשים ופרסים ולא באמצעות
התארגנות חברתית ותעמולה .זו הייתה עמדה ימנית למדי ,אם יש טעם בהבחנה
חברתית בין 'ימין' ל'שמאל' במפא"י דאז ,ולענייננו – היא ודאי שיקפה הלוך
מחשבה עיליתי מן הסוג שאינו מטפח אצל בעליו נטיות למיסוד פוליטי משתף.
מכל מקום ,לבון ראה אך סכנה ונזק בהתארגנות החוג ואף במטרות שהציב לעצמו.
את התביעה לדמוקרטיזציה ביטל מכול וכול כפורמליזם חסר ערך' :אני מכיר
מפלגות בעולם' ,אמר לבון ולא פירש אלו' ,שדקדקו בכל עניני הפורמליזם
הדמוקרטי בהחלטותיהן השונות ,ואחר כך לא היה שום ערך לדבר .וכולכם יודעים
מה היה סופן של תנועות אלה' .קרוב לוודאי שכוונתו הייתה לסוציאליסטים
האוסטרים ,אולי דוגמה נוחה מבחינתו ,ולא למפלגת הלייבור הבריטית ,דוגמה נוחה
פחות .יש להניח כי לבון ,בהיותו חסיד מובהק של הדמוקרטיה הפרלמנטרית ,בייחוד
בוויכוחיו עם קומוניסטים ועם אוהדיהם ,לא ִזלזל כך בצד הפורמלי של הדמוקרטיה
][216