Page 376 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 376

‫פרק ז‬

‫"עמדה"‪ ,‬שלעתים דבריו הם בבחינת חוק'‪ .‬לדבריו‪ ,‬אם מפא"י שואפת להיות מפלגת‬
‫מעמד רחבה )שם קוד למפלגת המונים הטרוגנית( עליה לקיים זיקת גומלין‬
‫אינטנסיבית בין החברים למפלגתם‪ ,‬ובמבנה הארגוני הנוכחי של מפא"י לא תושג‬

                                                                     ‫מטרה זו‪65.‬‬
‫אוטיקר לא התמודד עם הבעייתיות של עמדתו כאן‪ .‬הרי דווקא בגלל הגידול‬
‫העצום במספרם של חברי מפא"י היא נעשתה המונית והתאפיינה ביחסי קהל‪-‬‬
‫נואמים‪ ,‬ללא בירור אמתי‪ .‬אמנם מפא"י חייבת להתרחב ולקלוט לשורותיה המוני‬
‫מצטרפים‪ ,‬אם היא מעוניינת לעצב את החברה החדשה כרוחה ואם היא מתכוונת‬
‫לשמר את שלטונה; אבל מפלגת המונים היא כר טבעי למניפולציות שמנהיגים‬
‫ומנגנון יעשו באותם המונים‪ ,‬ולכן אופי המוני זה מאיים על רוחה של המפלגה –‬
‫והרי גם לשם עיצוב החברה החדשה כרוחה של מפא"י נועד כל מהלך ההתרחבות‪,‬‬
‫ולא רק לשם שימור השלטון שלה‪ .‬לכן הדילמה שאוטיקר עורר ברשימתו היא בעצם‬
‫זו‪ :‬אם מפא"י מעוניינת לשמור על שלטונה‪ ,‬ועם זאת ובכל זאת לשמור על זהותה‬
‫האידאולוגית‪ ,‬אזי אמנם היא מוכרחה להתרחב לכדי מפלגת המונים‪ ,‬אבל עליה‬
‫לאמץ מתכונת דמוקרטית משתפת במערכיה הפנימיים; שכן מיסוד דמוקרטי של‬
‫מפלגת ההמונים החדשה יקנה השפעה לגרעין התנועתי שלה‪ ,‬וכך יאזן את כוחו‬
‫של המנגנון‪ ,‬ובלי מיסוד כזה ההמונים המצטרפים עלולים להיות כלי בידיו של‬
‫המנגנון בסתירה לאינטרסים ארוכי הטווח שלהם‪-‬עצמם ובסתירה לרוח החברתית‬

                                                                     ‫של מפא"י‪.‬‬
‫'הדמוקרטיה היתה אצלנו לא ענין שבתבונה בלבד‪ ,‬אלא בבחינת אבר מן החי‪ ,‬חלק‬
‫מנפשנו‪ ,‬אשר בלעדיו אנו בעלי מום'‪ ,‬כתב אוטיקר‪' .‬אם הנהגה מסוימת נוהגת ‪‰˘ÚÓ‬‬
‫˘‪ ‰¯ÂˢȄ Ï‬לא כהכרח לא יגונה של תביעת הרגע ]כמו במלחמה[‪ ,‬אלא כמעשה‬
‫רגיל מפאת אי‪-‬רצון ואי‪-‬הנוחות‪ ,‬שיש בחובה לשאול פעם בפעם לדעתם של‬
‫המונהגים‪ ,‬במקרה כזה ‪ ,„Â‡Ó „·Î ‰‚‰‰‰ Ï˘ ‡ËÁ‰‬משום שזכויות הכלל והפרט‬
‫מוקרבות למען הנוחיות של המעטים ]הדגשותיי‪ ,‬א"ב['‪ .‬ממשלה מטבעה מושלת –‬
‫אבל מרכז מפלגתי מנהיג‪ ,‬וכאן ביטא המחבר רגישות למעבר של חברי מפלגה‪ ,‬של‬
‫ה'חברים' בן‪-‬גוריון ושריו‪ ,‬לתפקיד של שליטים‪ .‬מדינה לא עוזבים‪ ,‬השיוך אליה‬
‫כפוי‪ ,‬אבל כאשר חבר מפלגה רואה שאין לו השפעה – הוא יכול לעזוב‪ ,‬ולכן‬
‫הנהגתה אינה יכולה לנהוג בו מנהג של שליטים‪ .‬וגם אם החבר לא יעזוב – הוא‬
‫יידחף לסבילות ואז מה הרבותא בחברותו‪ ,‬שאל אוטיקר וקבע כי תהליך הידלדלות‬
‫כזה קורה דווקא במפלגה ללא סיעות‪ ,‬כי כשיש סיעות החברים שומרים על ערות כדי‬

                                                 ‫להגן על האינטרסים של סיעתם‪.‬‬
‫המחבר הניח את אצבעו על אחד ממקורות הכוח של המנגנון במפא"י‪ ,‬במפלגה‬

       ‫‪ 65‬אוטיקר‪ ,‬דרושה תמורה‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬

‫]‪[368‬‬
   371   372   373   374   375   376   377   378   379   380   381