Page 377 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 377
הדיון על העיצוב של מפלגת השלטון
שהתחולל בה כאמור פילוג טראומטי שנים אחדות לפני כן ,וקבע כי יש חברים
שאינם חשים צער על אדישות החברים ,שכן תמורתה הושגה אחדות וכך ההנהגה
יכולה לפעול בשקט ,אבל 'מפלגה כמפלגתנו ,המעמידה את ציבור הפועלים פעם
בפעם במבחנים גדולים ,חייבת לדאוג שהעירות של חבריה תדביק את קצב וגודל
המבחנים ,את הנכונות לקורבנות הנדרשת מן החבר'66.
המבקרים השונים של המנגנון המפלגתי לא היו עשויים מעור אחד ולא תמיד
תיאמו את עמדותיהם .לעתים שותפים לביקורת אף גילו עוינות אלה לאלה .אפשר
לראות זאת בזאב ארי-עם ,שביקר בתקיפות הן את המנגנון המפלגתי והן את
'הצעירים' ,פוליטיקאים שהציבו למול אותו מנגנון את אחד משני האתגרים
הפנימיים העיקריים בזמן הנדון כאן .נקודת המוצא של ארי-עם ,כמו של כותבים
אחרים ,היא תחושת החידלון בהסתדרות ובמפלגה עקב יציאת הפעילים למנהל
הממשלתי ,אם כי 'אפשר לציין בשמחה כי פה ושם ,הן בועד הפועל והן במוסדות
מקומיים [...] ,מתבלט איש מרכזי ,השואף לעצמאות במחשבה ובמעשה‰ÒÓ‰ ,
] Ô¢‡¯ ¯Â„Ï "„·ڢ‰" ÔÓ ¯¯Á˙˘‰Ïההדגשה שלי ,א"ב[' .את בית המפלגה
המתרוקן תיאר המחבר במאי 1949כמשפחה מורחבת שבניה מתרחקים ,בצוק
העתים )בחירות( מתכנסים ,ומן המרחקים נוטים לריב .לדעתו נחוץ 'להחזיר לבית
המפלגה את עטרת כבודו ,כבוד בית אב' ,כלומר להופכו 'מרכז העצבים של מדינת
ישראל' באמצעות דמוקרטיה מוסדית פנימית איתנה ובעלת סמכות מחייבת כלפי
אנשי המפלגה בממשלה ובשאר המוסדות הביצועיים )'שליחי המפלגה'(67.
כאן הסתמן קו שחזר לאורך הדיון – ראשית ,חיבור מובלע או מפורש בין
חולשותיה הארגוניות של המפלגה ובין המיסוד ההייררכי שלה; שנית ,חיבור בין
תביעת הדמוקרטיזציה הפנימית במפא"י ובין פיקוח מפלגתי על נציגיה בממשלה
)כאן מכונים שרי מפא"י ברמז – ה'שליחים'( ובמוסדות ביצועיים אחרים ,כמו
ההסתדרות והסוכנות ,והכפפתם למוסדות המפלגה .לא היה כל טעם להפקיד סמכות
פיקוח בידי מוסדות מפלגתיים כשהם מסורים לחלוטין לשליטת מנהיגי המפלגה
ומנהליה ,קל וחומר כשהבכירים בקבוצת מנהלי המפלגה היו שרים בכירים כמו
אשכול ,מאיר ולבון .תביעת הדמוקרטיזציה השתלבה אפוא עם המגמות של אלה
שחתרו לחזק את מוסדות מפא"י בזירה הפוליטית החדשה שנוצרה ממאי ,1948
וסתרה לחלוטין את מגמת בן-גוריון לבסס את עצמאות הממשלה בניהול המדינה על
פי שיקול דעתה.
ברשימה נוספת שפרסם ארי-עם באוקטובר 1949הוא תבע דמוקרטיה מפלגתית
רדיקלית ובמרכזה אספת החברים בסניף .הוא היה ער לחידוש שבהצעה ,שהרי היא
לא חזרה כלל לאיזה 'תור זהב' מימי העלייה השנייה ,וכתב שהקניית משקל לחבר
66אוטיקר ,פגימות ,עמ' .7
67ארי-עם ,הממשלה ,עמ' .14
][369