Page 482 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 482
פרק ט
גוריון .הוויכוח מהסוג השני היה רק כסות לוויכוח האמתי; לאמתו של דבר התווכחו
על הגבולות בין הביורוקרטיה הממשלתית החדשה לביורוקרטיה של תנועות
ההתיישבות ושל הסתדרות העובדים .מפ"ם הכתיבה את סדר היום הזה ,ומפא"י
נגררה אל תוכו .אמנם על פני הדברים התקיים בין מפא"י למפ"ם ויכוח על דמות
החברה ,אולם הוא נשא אופי תעמולתי-רטורי בעיקרו .מפ"ם )על שני אגפיה
העיקריים דאז' ,התנועה לאחדות העבודה' והשומר-הצעיר( התעניינה בעיקר
בשמירה על האוטונומיה של מוסדותיה השונים מפני השלטון של מפא"י במדינה,
מתוך חרדה שהועצמה אחרי שמפ"ם לא השתתפה בממשלות הראשונות אחרי
הממשלה הזמנית ,עד מחצית שנות החמישים31.
התסכול המשותף לנוכח שקיעת החלוציות
כדי לראות את אופיו התעמולתי-רטורי של אותו ויכוח על דמות החברה ,ומכאן את
התפקוד שלו בתור כסות לוויכוח אחר ,נפנה לבדיקת הרלוונטיות של פולמוס
הממלכתיות לבעיותיה הממשיות של החברה הישראלית בתקופת הראשית שלה.
כדאי לפתוח ולהעיר כי ההנחות שהונחו ביסודו של הפולמוס סביב הממלכתיות
הביאו עד לידי אבסורד ,כך נראה ,את האתוס הציוני בדבר עילית מעצבת או אפילו
בוראת חברה ברוחו של חזון .כל הצדדים לוויכוחי שנות החמישים בתנועת העבודה,
גם בן-גוריון ושאר מנהיגיה של מפא"י מצד אחד וגם יריביהם-עמיתיהם ראשי מפ"ם
מצד אחר ,החזיקו בוולונטריזם ציוני קיצוני למדי 32.במסגרת השיח שאנחנו עוסקים
בו ,מה שקרה או לא קרה באותן שנים בחברה הישראלית נתפס אז ,ולעתים גם כיום,
בתור פרי של החלטה או תוצאה של 'חולשת הרצון' – חולשת רצונם של מנהיגים,
חלוצים או מנהיגי חלוצים – ותו לא .ניכרת אפוא נטייה לייחס משקל קטן למדי
לאילוצי המציאות .הוולונטריזם הקיצוני הזה הוא מעין הנחת-על ,בעלת השפעות
עמוקות ומתמשכות על התרבות הישראלית הגבוהה וגם על זו העממית .על כל פנים,
כל הצדדים העיקריים בפולמוס על הממלכתיות בתנועת העבודה החזיקו בהנחת-על
זו ,שהרי כולם היו שותפים מרכזיים במהפכה הציונית .הססמה 'אם תרצו אין זו
אגדה' לא הייתה רק שגרת לשון של המהפכנים האלה .היא באמת אפיינה את חייהם
ואת תפיסתם .אולם לעתים קרובות מדי הלוך הרוח הזה הביא אותם להפוך את
הרצון לאבי המחשבה.
על כישלון המשא ומתן הקואליציוני בין מפא"י למפ"ם ב 1949-ראו צחור ,מפא"י ומפ"ם ,עמ' 31
.399-378 32
ראו הערות מעניינות על התמדתה של קרבה-למעשה זו עד לשנות השישים בתוך שפירא ,אביב
חלדו ,עמ' .477-473
][474