Page 504 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 504
סיכום
להשתתפותם הפעילה והחופשית בעצם יצירתה של החברה החדשה .השפעה של
הציבור על תמסורת הכוח הפוליטי הייתה בעיני אותם מבקרים גם תנאי הכרחי
לשמירה על התמדת השוויון החברתי והכלכלי בנסיבות משתנות .האמצעים
החשובים שנמנו לשם כך במהלך הדיון הרעיוני-פוליטי שהתקיים אז במפא"י היו
מפלגות דמוקרטיות משפיעות ופעילות ,כאלה שיפקחו על הפוליטיקאים הבכירים;
פעולה של ציבור רחב בקהילות ובניהול ארגונים חברתיים; מערך יעיל של בחירות
אזוריות-רובניות ושל משאלי עם; והליכים המקנים לציבור או לנציגיו השפעה
ממשית על בחירה או על מינוי לתפקידים הכרוכים בסמכות פוליטית או מעין
פוליטית.
דמוקרטיזציה קיצונית לא הייתה אפשרית בישראל ,בחברת העולים הדלה,
השבירה והמפוצלת שהייתה פה בשנות החמישים; גם נסיבות הסכסוך הישראלי-
ערבי מנעו זאת ,שהרי הן הוליכו את השלטון ,למשל ,להטיל פיקוח צבאי ישיר על
האזרחים הערבים וסיכלו במידה רבה התפתחות של תודעה אזרחית-רפובליקנית
בקרב אזרחיה הערבים של המדינה היהודית החדשה; דמוקרטיזציה קיצונית נראית
בלתי אפשרית אפילו ברמת הסוציאליזציה הגבוהה המאפיינת את המדינות הפוסט-
תעשייתיות המתוחכמות בראשית המאה העשרים ואחת; אבל עדיין נותרה שאלת
.ÔÂÈÓ‰והיא הייתה שאלה מהותית וקריטית בשנים הראשונות של מדינת ישראל –
במיוחד מבחינתם של אותם חברי מפא"י דאז שחתרו להמשיך ולקיים את האופי
הכפול הפרגמטי-חזוני של מפלגתם והיו מודעים לשניות הטבועה בעצם המאמץ
המעשי שלה לעצב חברה חדשה .יש סתירה מסוימת בין המעשיות ובין החידוש –
מה שמעולם עוד לא נעשה נדמה שהוא גם לא מעשי – אבל מאמץ לעצב חברה
חדשה מחייב מעצם טבעו לאחוז בזו וגם בזה .תפיסה זו הוליכה את מבקרי המיסוד
ההייררכי של מפא"י לטעון כי מפלגתם מוכרחה להרחיב את התחום של מה שידוע
כ'מעשי' ולכוון את פעולתה אל אופק אוטופי .אחדים מהם היו מודעים לכך שמעולם
לא נוצר מבנה פוליטי דומה ברוחו להצעותיהם ,ואף על פי כן דבקו בהן וסברו שהן
מעשיות.
אין טעם פרשני רב בניסיון למתוח את מגמת הדמוקרטיזציה אל מעבר לגדר
הסביר .הליך כזה של טיעון פרשני ,רדוקציה עד לכדי אבסורד ,רק יטשטש את
הבעייתיות שאפיינה את המצב של מפא"י בראשית העצמאות ויסתיר את השאלה
האמתית שהוצגה לפניה בתחילת שנות החמישים :בנסיבות היסטוריות נתונות ,מה
האיזון הנכון מבחינתם של סוציאליסטים דמוקרטיים בין ִמרכוז לביזור? בין
אפקטיביות שלטונית ובין חירות חברתית? בין יעילות של הייררכיה ובין יעילות של
גיוס משתף ושוויוני? בשנים 1953-1948נמצאה מפא"י בצומת שחידד מאוד את
השאלות האלה.
לא נכריע כאן אם 'כלל הברזל' של מיכלס ,שנזכר כאן בפתח הדבר ,היה שובר
][496