Page 22 - etmol 75
P. 22
שנה ין בדואי□
»רדכ׳ תדש עלה לארץ בראשית שנות העשרים וחי
בין הבדואי□ בע»ק בית-שאן1,הו סיפור ת״ו
כרועה צאן במ שך שנה ,בפי שסיפר בזכרונותיו
מרדכי חדש בלבוש הבדואים ...בטרם כבה אור הכוכבים ופיסת שמים נתבהרה מעט
במזרח -שמתי פעמי לדרום ,לאוהלי קידר ,לשבט הבדואי
דומה היה עלי ,כי עתיד אני להמיר לצמיתות את החיים
הקודמים באלה החדשים .כשלקיתי בקדחת הראשונה ,נתן שישב בעמק בית שאן.
לי השיך תפוז שהביא מבית״שאן וקופסת סיגריות .רציתי מה הביאני לכאן? רבים חלמו על חיי העם המתחדשים
להתגבר על הקדחת ,אולם חששתי כי כוחותי אוזלים ,קמתי בארץ ,אולם כל אחד יצר לו חלום משלו ,ואני נמשכתי לחיי
והלכתי אצל יהודים לבקש תרופה .מהלך שעה מערבה, הבדואים :זו פשטות החיים ,זו מסורת־הקדומים! חיי הטבע,
למחנה תל״יוסף שלרגלי הגלבוע ,עברתי בחמש שעות ,ועם ההצצה לסודות הוויה :לכוכבים במסילותם ,לדרכי הרוח,
תחושת החי והצומח ,התלות בעשבי השדה ,למאכל אדם
ולצאן ,לגשם מן השמים ,להסתפקות במועט ,לנפש
הפרימיטיבית ,מה לבקש עוד? פשטתי בגדי והתעטפתי
כאחד הבדואים .חדלתי לגזוז שערי ולגלח זקני .הבנות
קלעו שערי הארוך לצמות היורדות משני צדי הפנים.
הרגלים יחפות והפגיון חבוי בחגורת״העור הרחבה על
הכותונת הלבנה הארוכה.
ככל רועה נחשבתי בן בית ובחלק האוהל המשפחתי
הותרה לי הישיבה עם הנשים והבנות בסעודה.
רק בשנים נבדלתי .פני היו מלאים ,שלא כפניהם הכחו
שים והצהובים של הבדואים ,נושאי הקדחת בעמק בית
שאן .עוברי־דרך חשבוני לחורני שירד מן הגלעד .אך
בדברי הרגישו מיד את הזר.
החיים לא הכבידו עלי ,אפילו משפשטו הכינים בבגדי
ובשערותי .אשתו של השיך ,אשר הכניסני לאוהלו לחיות
בו ולרעות צאנו ,היתה פולה מפעם לפעם את הכינים
מראשו של בעלה כשהיא מעבירה כל שערה משערותיו
הארוכות והיפות בין אצבעותיה הזריזות להפליא .לאחר זמן
טיפלה גם בשערותי .בשמעה כי אני מכבס במעין את
כותנתי ,הסבירה לי כי המים הקרים מרבים כינים והחלה
להרתיח כותנתי .היה צורך בתחבולות של השתמטות כי
הכותונת שימשתני כל השנה יומם ולילה ,ולא היה לה
תחליף.
התשוקה לחדור לחיים החדשים ולהיבלע בתוכם ללא
שיור עשתה הרבה דברים בלתי־רגילים קלים להסתגלות.
בתחילה הציק לי הרעב .מעלות השחר ועד הערב היינו
מהלכים אחרי הצאן ובתרמיל רק כמה פיתות קטנות ודקות
כמצה .כשהעדרים מתקבצים אצל הנחל ,חולבים לתוך נאד
כרבע ליטר חלב עיזים ,הנחמץ מיד ,וחצי מניין רועים
לוגמים ממנו עד שהוא מגיע אליך.
בשטחים הנרחבים של ערבת בית״שאן ,רבו בין עצי'
התמר הבודדים שזיפים ,ואני הייתי זוחל מתחתם ואוסף את
פרי ה׳דום׳ לשבור רעבוני .אך לאחר שהיינו חוזרים בערב
לאוהלים והוגשה לנו הארוחה העיקרית -פיתות חמות
דקות ,המונחות זו על זו בתוך אגן ועליהן שפוך כעין מרק
חם של גבישי״גבינה שהומסו ושמהן מתקינים דייסה על־ידי
בחישה ביד -החל העינוי הכוסס .אף כי הרעב היה גדול
והאוכל טעים למדי ,סלדתי מזוהמת העבד״המשרת של
העזיך ,שהיה בוחש בידיו דווקא בפינתי שבקערה הכללית.
למרבה הצרה ,אדיבות היתה זו מצידו כלפי ,הבן החדש
לשבט .מצאתי תחבולה להיפטר מזה .לבסוף גם הסתגלתי
למנת-האוכל היומית הקטנה וחייתי בשדה ככל האחרים.
נשמתי לרווחה ,חשתי משוחרר וקל ונהניתי מן הימים.
22
