Page 12 - גג 47 16במאי
P. 12
רן יגיל
קאמי
דפים ראשונים מתוך נובלה בכתובים
אבא שלי היה יינן .הוא נאבק באיתני הטבע כדי לייצר משהו אנושי ,איכותי ,שמשתבח
עם השנים .כזה אני .בחום הגדול של אלג'יריה 38 ,מעלות בצל ,אפילו הציפורים היו
נאלמות דום ,יש ליין טעם של ִּבצה מחוממת; בחורף – אתה צריך להיאבק בכדורי ברד
בגודל של ביצי יונה .אחר כך שואלים אותך מה כל כך אבסורדי בקיום הזה? כן ,כזה
אני .כמו אבי .עירום למול הברד ,חשוף חזה ,בלי חולצה ,חצי גוף נכווה למול השמש
הקופחת – רק במילים במקום בענבים .רק במשפטים מהלכי קסם במקום ב ֶה ְקטֹו ִלי ְט ִרים
של יין.
רצינו אז ,הצרפתים ,אולי בעצם אנו רוצים עד היום ,קיבוע התרבות תחת ה ּבר ּברי ּות
והקנא ּות ,כלומר הטמעה ,איחוד ו ִצרפות הגזעים .ככה זה שרוצים את הלא-טבעי ,זאת
שאלה של זמן עד שהעסק מתפוצץ לך בפרצוף.
אבי לא היה להוט להתגייס .הוא היה איש מקצוע .לא חייל ופטריוט צרפתי .היין היה
חשוב מן המולדת הישנה והרחוקה .כשפצע את ידו לאחר שנקרא לשירות מילואים ,ביקש
מהנהלת המפעל שתתערב אצל הקולונל ,מפקד גדוד הרגלים הראשון ,כדי שידחו את
תקופת השירות שלו עד העונה המתה .אבל גרמניה תקפה ,המלחמה פרצה ואבי התגייס.
החיילים אמרו :את השפם נחתוך לו לקייזר .אבל אחרי כמה ימים של שעועית מקולקלת
ובשר בקר ,אבא התגעגע ליין .אני משוכנע בזה .הוא נפצע .אחר כך מת מפצעיו .את
גופתו לא החזירו מעולם הביתה ,לאלג'יריה .בסך הכול נפל בתחילת המלחמה האיומה
והמיותרת ההיא ,והספיק להילחם רק כמה שבועות .בשר תותחים ותו לא .כל זה קרה
כשהייתי בן 11חודש.
שם אחי הגדול כשם אבי ,לוסיין ,אבל השם ניתן לו כמובן עוד לפני שאבי נהרג.
ב ִׁשרשור הדורות ,האנושות אוהבת לחזור על שמות.
אמי .השקט שלה ,הסגיר ּות שלה – בנו אותי .חירשת למחצה .אינה יודעת קרוא וכתוב.
שמה קתרין הלן ,אבל כולם קראו לה הלן כדי לא לבלבל אותה עם ִא ָּמ ּה ,סבתא שלי,
שגם לה קראו קתרין .כאמור ,בשרשור הדורות האנושות אוהבת לחזור על שמות.
הן היו השוטר הטוב והשוטר הרע – אמי וסבתי ,בסדר הזה .אפשר לומר בקצרה שחיינו
על סף העוני .באלג'יריה של אז ,זה היה מעט מאוד .אולי בשל כך אני מקפיד לשמור
תמיד על מה שיש לי.
ַּגג גיליון 10 47
