Page 20 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 20
בשונה מפסטיבלים קודמים ,במהלכם יכולת להיאנח בסלחנות על הצגות
חלשות בשם הפרגון לניסיוניות שהפסטיבל נועד לה ,השנה גם ההצגות
הבוסריות יותר טופלו היטב ושיקפו שילוב מגרה בין מדד ה"מסר" לבין
חידושים צורניים .השנה ניכרה בהצגות הערגה הראויה לשבח אל המסר
הפוליטי-אישי ,כי האישי הוא פוליטי ולהפך; ובה בעת – הצפתו ,עמעומו
וטשטושו של ה"מסר" בשפע פעילויות במה חזותיות וקוליות ,בדימויים כלליים
ובשפות תאטרון מן הגורן ,מן היקב וממקורות זרים .פחד מאמירות ברורות?
עייפות מחזרה על קלישאות? העדפת הצורה על התוכן? אהבת השעשוע
התאטרוני? תלוי אצל מי.
אי שם
הצגות לצופה יחיד\ה כבר נעשו גם בארץ .באי-שם ארבעה פליטים מסוריה,
מדרפור ,ממצרים ומכאן הוכנסו לסוכות לבנות קטנות ,ובהן ,בעשר דקות
בלבד סיפרו על אבדן בית ורכוש ,על מות אהובים וצער פרידה ,על חוסר
זהות – ושמרו על צלם אדם .למה "שמרו"? העצימו .לא בדקתי עם סתיו
פלטי-נגב המחזאית אם ועד כמה הסיפורים "אותנטיים" ועד כמה עובדו
ונערכו לבמה ,כי ארבעת השחקנים ,שניים בעברית ושניים בערבית עם תרגום
באזניות ,היו אמינים .לכך סייעה הסיטואציה הבימתית :את\ה לבד מול המבצע
במרחק סנטימטרים בודדים ,מול עיניים דומעות נעוצות בך ולפעמים יד
רועדת ושפתיים רוטטות .אין לאן לברוח מהזולת הבימתי ,האחר הלא-ממש
בדיוני.
רק לגבי ראודה סלימאן ידעתי שאיננה יהודייה ,איננה מצרייה ולעומת שלושת
הגברים היא גם פחות "פליטה" .הבימוי המינימליסטי המתחייב של הישאם
סלימאן הסתייע בשמלה ענקית לראודה ,בשורשי עץ מעל הראש לפליט
הפלסטיני ,ואליד ג'באלי ,לא קשה לנחש מדוע :אל נא תעקור נטוע; בסירה
קטועה לפליט הסורי ,מחמוד מורה ,שניסה להימלט בים ,וברשת שכלאה את
הפליט מדרפור ,חמיס אלשייח ,בין השאר גם במתקן חולות .הוא שנגע ללבי
במיוחד .תפאורה ותלבושות עוצבו להפליא בידי נרדין סרוג'י.
אם יש לך חוויות במהלך עשר הדקות הלא קלות האלה ,אין עם מי לחלקן
אלא בהבעות מזעריות מכוונות אל המספר הסובל .כשהדרפורי הפנה אלי את
הגב בסיום המונולוג ,נגעתי בכתפו .עם ראודה התחבקתי ,אני מכיר ואוהב
אותה מזמן .לפלסטיני אמרתי תודה .הסורי הזכיר לי שהמופע שלו נגמר.
כנראה צפתי לאנשהו אי-שם ואיבדתי קשר עם הכאן .אז גם אמפתיה כפויה
שווה משהו .התאטרון הזה של אחד על אחת מצליח לנווט בהצלחה בין סכנת
הרגשנות לאיום האדישות .בשלב המתקדם הבא צריך לנסות תאטרון של מגע
בלבד .עם או בלי מלים ,אולי בעיניים קשורות.
18תאטרון גיליון 42
