Page 30 - מי ינהל את הים 6.1.14
P. 30
הסכנות האורבות לים
מצבו הנוכחי של הים התיכון מזכיר במידה מרובה את מצבו של משק המים ערב הקמת רשות המים:
מדיניות של הליכה על הסף ,ריבוי משרדים ממשלתיים המעורבים בניהול המשאב ,השפעה פוליטית חזקה
מדי של המשתמשים ,העדר תכנון אסטרטגי ,העדר אכיפה ,העדר שקיפות ועוד .אמנם בניגוד למשק המים,
אין חשש להתכלות המשאב הימי ,אך לעומת זאת קיים חשש רב מפני זיהום ומפני פגיעה בחופים ובסביבה
הימית ,שימנעו את אספקת השירותים שהים והחופים מספקים כיום.
הכשל מאחורי המבנה המוסדי הקיים
אין מנוס מהמחשבה ,שריבוי המשרדים הממשלתיים המטפלים בים וחוסר התאום ביניהם יוצר כשל
ניהולי שיש בו פוטנציאל לאסון ,שאותותיו הראשונים ניכרים כבר כיום .חוסר תיאום בין המשתמשים
השונים גורם כבר כיום להפרעה בתפקודם של המשתמשים השונים והוא עתיד לגדול עם השנים ,בעקבות
הנטייה להעביר עוד ועוד שימושים לסביבה הימית.
כשל נוסף נובע מהיעדר תכנון ארוך טווח של משאב הים .תכנון כזה צריך לקחת בחשבון לא רק את היותו
של הים משאב כלכלי ,אלא את היותו מערכת חיים אקולוגית שלמה ורגישה שרכיביה השונים תלויים זה
בזה.
הסכנות לים נובעות משורה ארוכה של גורמים:
היעדר תכנון ארוך טווח.
חוק התכנון והבנייה אינו מותאם לסביבה הימית וגורם בכך לכשלי תכנון ולכשלי אכיפה.
חוק הנפט מיושן ,אינו כולל סעיפים סביבתיים וחושף את הים לסכנות.
חוק הדייג המיושן אינו מספק הגנה לדגה ולסביבה הימית.
משרדי הממשלה ,המעניקים רישיונות לשימושים השונים ,הם אלה המפקחים על בעלי
הרישיונות .מצב שיש בו פוטנציאל לכשלים בשל אינטרסים מנוגדים.
לרשויות המקומיות אין להן סמכויות פיקוח על התשתיות שבתחומן.
צינורות הגז נפרסו בים ללא התחשבות במשתמשים כחיל הים ,דייגים ועוד ,זאת למרות
פוטנציאל הנזק וההפרעה שלהם.
מיעוט אנשי אכיפה ופיקוח בכל המשרדים.
המשאבים מחולקים לזכיינים הרחק מעינו של הציבור וללא מעורבות מצדו.
משרדי הממשלה אינם מקפידים למלא אחר34הוראות חוק חופש המידע ואינם מפרסמים
לעיון הציבור נתונים ,גם את אלה שהם מחויבים בפרסומם על-פי חוק.
המחקר והניטור המדעי בנושא הים דל מאוד .ההחלטות מתקבלות ללא גיבוי מדעי ומחקרי
מתאים ומבלי שנערכה בחינה של כושר הנשיאה של הים.