Page 107 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A

‫‪Pg: 107 - 4-Back 21-10-20‬‬

‫ימי בראשית‬

‫אור גואה עולה במזרח‪ ,‬מאפיל את אור הירח‪ ,‬מסלק את צבא‬
‫הכוכבים‪ַ .‬א ְב ָרם נעמד על רגליו מצחק על כסילותו‪" ,‬אולי שניכם‬
‫גדולים‪ ,‬אבל אתם לא האלוקים!" אומר בבטחה כנגד השמש והירח‬
‫המשמשים בשמים‪" :‬אף אתם משרתים קטנים כמוני לבורא הכול!"‬

‫הימים חולפים על ַא ְב ָרם בבדידות‪ ,‬והשקט מופר רק על ידי חיות‬
‫השדה ואיתני הטבע‪ .‬מחשבות של חיפוש תכלית ואמת עולות‬
‫ומופרכות בלב הילד הגדל‪ .‬לילות ארוכים של התבוננות בירח ובגרמי‬
‫השמים המשתנים לעין הבוחנת והחוקרת‪ .‬מסלול הירח והתמורות‬
‫העוברות עליו נחקקות בלב ַא ְב ָרם הנפעם‪ .‬סדרי כוכבי השמים‬
‫המשתנים נרשמים במוח המנסה לגלות את הסדר השרוי בתוך‬
‫התהפוכות המתחלפות‪ .‬ישיבה דמומה‪ ,‬ניסיון לחוש במרוצת החיים‬
‫הזורמים בתוך הגוף ההולך ובוגר‪ .‬התכנסות אל תוככי המחשבה‬
‫בציפייה לבחון את מסתרי הנפש הפועמת במסתרי הגשמיות‪ .‬תנועה‬
‫קלה של האוזן מעלה חיוך על הפנים השלוות המתרכזות באפשרות‬
‫השליטה על החומר‪ .‬שנים של חיקור עצמי וכללי על הנסתר והנגלה‬

‫במרחבי הזמן המזדחל‪.‬‬
‫פתח המערה נפתח בקלילות‪ ,‬נענה ליד הנער הצעיר הדוחקת בו‬
‫בבטחה‪ .‬החלטה סופית נגמלה בליבו‪ ,‬כי אינו מוכן עוד להישאר‬
‫נחבא בשיממון המערה‪ .‬ילד כבן תשע שנים‪ ,‬שחי וגדל לבדו‪ ,‬ילד‬

‫שחברתו היחידה הינה מחשבתו והגיונו‪.‬‬
‫"שלום אימא"‪ ,‬הקול המוכר מנבכי העבר הכה ב ֲא ַמ ְת ָל ִאי‪ .‬צלחת‬
‫החרס שהייתה אחוזה בידה התנפצה על הארץ‪ ,‬שיירי המזון התפזרו‬
‫על הרצפה המחופה אבני שיש גדולות‪ֲ .‬א ַמ ְת ָל ִאי הפנתה את מבטה‬
‫אל עבר ילד ּה שגדל ונהיה לעלם יפה תואר ורחב כתפיים‪ .‬חיוך רחב‬
‫המגלה שיניים צחורות ובריאות הקדים את הפנים ההלומות‪ .‬שניות‬
‫ספורות חלפו‪ ,‬הבן והאם העומדים זה מול זו בחוסר יכולת לעמוד‬
‫בפרץ הרגשות המנוגדים העולים על גדות הלב כנחשול המתקרב‬
‫אל המזח בתקווה להגיע אל החוף‪ .‬שניות של סקירת העבר הרחוק‬

‫‪107‬‬