Page 227 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A

‫‪Pg: 227 - 8-Back 21-10-20‬‬

‫ימי בראשית‬

‫פוגע באפו של ַא ְב ָר ָהם‪ ,‬מוציא אותו מריכוזו אחר מטרתו‪ַ .‬א ְב ָר ָהם‬
‫נכנס ביראה אל תוככי המערה‪ ,‬אור נוגה ממלא את המקום‪ ,‬נרות‬
‫ישנים דולקים‪ ,‬נראה כי דולקים הם מקדמת דנא‪ .‬שתי מיטות נגלות‬
‫לעיניו‪ ,‬ועליהן שתי דמויות הדורות מושלמות במראיהן‪ ,‬יופיין‬
‫עולה על כל יופי אנושי‪ .‬הדמויות נראות כאילו לנות את שנתן‪.‬‬
‫ַא ְב ָר ָהם נסוג לאחוריו ביראה‪ ,‬מבין כי ָא ָדם ו ַח ָ ּוה המה‪ .‬המשאלה‬
‫עולה מאליה‪" :‬במקום זה ארצה לנוח אחרי מותי"‪ַ .‬א ְב ָר ָהם מרגיש‬
‫בתוכו את המאבק הפנימי בין להישאר במקום ובין לשוב אל‬
‫אורחיו המצפים לשובו‪" .‬בוא"‪ ,‬אומר לבן הבקר‪" ,‬עלינו לעשות‬

‫את שמוטל עלינו לעשות"‪.‬‬

‫ָ ׂש ָרה טורחת באוהלה בשמחה‪ ,‬לשה בחדווה את הבצק לאפות לחם‬
‫ועוגות לאורחים‪ .‬רעד עובר בגוף הזקנה‪ ,‬הרגשה מוזרה אשר שנים‬
‫רבות חלפו מאז חשה לאחרונה‪ ,‬הרגשת צביטה ארוכה ומתמשכת‬
‫בתוך רחמה‪ׂ ָ .‬ש ָרה בוהה בידיה הסדוקות מעט‪ ,‬הקמטים נראים‬
‫כמתפשטים ונעלמים‪ .‬הידיים שעבדו שנים רבות‪ ,‬הופכות להיות‬
‫כידי נערה מעונגת‪ .‬ההלם מתגבר בהכירה בגופה כי אורח הנשים‬
‫שחדל ממנה שב אליה לאחר שנים‪ .‬הרגשת בלבול ותמיהה על‬
‫הפלא המתרחש בקרבה‪" .‬אם כך‪ ,‬העיסה נטמאה‪ ,‬ואינני יכולה‬

‫להגישה לפני האורחים"‪ ,‬חשבה בעצב הנמהל בתוך השמחה‪.‬‬

‫ַא ְב ָר ָהם שב ל ִי ְש ָמ ֵעאל בנו שסיים את שחיטת העגלים‪ .‬עיני ַא ְב ָר ָהם‬
‫בורקות מאושר על אשר נגלה לו‪ .‬הוא ממהר להגיש לאורחים חלב‬
‫וחמאה‪ ,‬עד אשר יוכן הבשר‪ַ .‬א ְב ָר ָהם עומד על יד האורחים מוכן‬
‫ומזומן לשרתם בעודם אוכלים את המעדנים אשר הכינו בעבורם‪.‬‬
‫לשון מבושלת בחרדל הוגשה לפני כל אחד מהאורחים החשובים‪,‬‬
‫ושאר הבשר בושל עבור בני ביתו הרבים של ַא ְב ָר ָהם‪ .‬האנשים‬
‫ההדורים נראו כאוכלים בשמחה את המזון אשר הוגש להם‪ .‬לאחר‬

‫‪227‬‬