Page 228 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A

‫‪Pg: 228 - 8-Front 21-10-20‬‬

‫האוצרות האבודים‬

‫שסיימו‪ ,‬התרווחו בהנאה לאחוריהם‪ ,‬כאנשים אשר שבעו עד תומם‬
‫מסעודתם‪.‬‬

‫קול רחש נשמע מתוך האוהל‪" :‬איה ָ ׂש ָרה אשתך?" שאל אחד‬
‫האורחים את ַא ְב ָר ָהם בחיוך ביודעו את העובר על ָ ׂש ָרה‪ ,‬וכי היא‬
‫מאזינה מתוך האוהל לנעשה בחוץ‪ַ .‬א ְב ָר ָהם חייך אף הוא לעבר‬
‫האורחים‪ ,‬ביודעו כי אף הם שמעו את אשתו המאזינה לדבריהם‪:‬‬

‫"הנה באוהל"‪ ,‬סח בחיוך‪ ,‬שמח על צניעותה הרבה של ָ ׂש ָרה‪.‬‬
‫ההלך עצם עיניו כדבוק ביוצרו‪" :‬שוב אשוב אליך כעת חיה‪ ,‬בעת‬

‫הזאת לשנה הבאה ישוב השם למעונך‪ ,‬והנה בן ל ָ ׂש ָרה אשתך"‪.‬‬
‫קול רעש נשמע מתוך האוהל‪ׂ ָ .‬ש ָרה‪ ,‬ששמעה את הדברים‪ ,‬נפלה‬
‫על הארץ וליבה צוחק בקרבה‪" :‬אחרי בלותי הייתה לי עדנה?!‬
‫גם אם הרחם שבלה יוכל להעמיד עובר‪ ,‬והדדים הללו שצמקו‬
‫יתחילו למשוך חלב‪ .‬הלוא ַא ְב ָר ָהם אדוני כבר זקן‪ ,‬ולכן פרש מ ָה ָגר‬

‫שפחתי!"‬
‫ַא ְב ָר ָהם מביט באורחיו‪ ,‬מבין כי אין אלו אנשים ילודי אישה‪ ,‬וכי‬
‫מלאכי שמים המה‪ ,‬אשר באו לפרש את דבר הנבואה אשר קיבל‬
‫ימים ספורים קודם לכן על אודות הולדת בן לו ול ָ ׂש ָרה‪ .‬בהכרתו‬
‫עולה הזיכרון‪ ,‬כי טרם אמר לאשתו על דבר הנבואה שקיבל‪ .‬רעד‬
‫עובר בגבו למשמע המלאך המוכיח אותו‪" :‬למה זה צחקה ָ ׂש ָרה‬
‫לאמור‪ :‬האף אומנם אלד ואני זקנתי?! היפלא מהשם דבר?!‬

‫למועד אשוב אליך כעת חיה‪ ,‬ול ָ ׂש ָרה בן!"‬

‫המלאכים קמו ממקומם‪ ,‬נפרדים בחיבה ממארחם המלווה אותם‬
‫כברת דרך ארוכה‪ַ .‬א ְב ָר ָהם שב בשמחה אל אוהל אשתו‪" :‬מדוע‬

‫צחקת על דבר הנבואה?" שאל ַא ְב ָר ָהם בתמיהה‪.‬‬

‫ָ ׂש ָרה נבוכה ומבוישת‪ ,‬יראה להודות בפני בבעלה‪ ,‬כי דבר הפלא‬
‫אשר אמרו המלאכים העלה צחוק בליבה‪" :‬לא צחקתי‪"...‬‬
‫"לא כן ָ ׂש ָרה! אמרי לי את האמת‪ ,‬כי צחקת‪"...‬‬
‫ָ ׂש ָרה הנהנה בראשה‪ ,‬מבינה כי צודק ַא ְב ָר ָהם בדבריו‪.‬‬

‫‪228‬‬