Page 339 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A
P. 339

‫‪Pg: 339 - 11-Back 21-10-20‬‬

‫ימי בראשית‬

‫ֱא ִלי ֶע ֶזר ו ָל ָבן יצאו מהחדר‪ ,‬מותירים את ְּבת ּו ֵאל ושתי הנשים‪" .‬מה‬
                                     ‫הוא רצה?‪ "...‬שאלה ְ ּדב ֹו ָרה ביראה‪.‬‬

‫"זה לא עניינך!" ְּבת ּו ֵאל הביט באשתו בכעס‪ ,‬יודע כי שמעה את‬
‫הדברים‪" .‬תצאו מכאן עכשיו ותשאירו אותי לבד"‪ְּ .‬בת ּו ֵאל הרגיש‬
‫כי החמיץ הוא הזדמנות פז לזכות בעושר‪ ,‬יודע כי הפחד שנכנס בו‬
‫מדברי העבד‪ ,‬חסם את פיו מלדבר על מוהר נכבד הרבה יותר מאשר‬
‫קיבל‪" .‬ותיקחו שתיים מהצלחות האלו מכאן‪ ,‬ותשאירו לי אחת!"‬

                                                                  ‫אמר בכעס‪.‬‬
                 ‫ִר ְב ָקה הרימה בידיה שתי צלחות ויצאה את החדר‪.‬‬
‫"תביאי לי את הצלחת הזאת של העבד! האינכן מתביישות‬
‫להביא לעבד את המנה הגדולה במקום לי?!" צרח בתסכול‪ ,‬מושך‬

                                           ‫את הצלחת שהוגשה ל ֱא ִלי ֶע ֶזר‪.‬‬
‫"אין שום כבוד בבית הזה!" אמר ונגס ברעבתנות בגוש הבשר‬

                                                                       ‫הגדול‪.‬‬

‫"אבא‪ ,‬הצלחתי להוציא ממנו‪ ,"...‬אמר ָל ָבן בשמחה בהיכנסו לחדר‪,‬‬
‫רואה את אביו משתרע על הכרים הגדולים‪ .‬הרגשה מוזרה תקפה את‬
‫ָל ָבן‪ ,‬בראותו את אביו דומם בשנתו‪" .‬אבא‪ ,"...‬לחש וניגש אל אביו‪.‬‬

  ‫נתח הבשר הגדול המתגולל לרגלי אביו הבהיר ל ָל ָבן את שאירע‪.‬‬

‫קול התרנגולים הקוראים העירו את ֱא ִלי ֶע ֶזר ואנשיו‪ֱ .‬א ִלי ֶע ֶזר זירז את‬
‫אנשיו להכין את הגמלים ליציאתם לדרך‪ ,‬מודע למוות הפתאומי‬
‫שאירע אמש‪ ,‬אך עם כל זאת סגור וחתום בליבו כי לא יאחרו אותו‬

                                                                    ‫מיציאתו‪.‬‬
‫"שמעתי את אשר קרה אמש"‪ ,‬אמר ל ָל ָבן ול ְ ּדב ֹו ָרה היושבים‬
‫בפנים חתומות סביב השולחן‪" .‬צר לי מאוד ומשתתף אני בצערכם‪...‬‬
‫כנראה‪ ,‬מתוקף השמחה על נישואי בתו לא עמד ליבו בפרץ השמחה‬

                                                ‫ולכן פרחה ממנו נשמתו"‪.‬‬

‫‪339‬‬
   334   335   336   337   338   339   340   341   342   343   344