Page 545 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A
P. 545

‫‪Pg: 545 - 18-Front 21-10-20‬‬                  ‫‪18 MOTIV-YEMY BERESHIT‬‬

‫ימי בראשית‬

‫י ֹו ֵסף הביט במלך בחיוך‪ ,‬רואה את המצוקה הנפשית שחווה המלך‬
‫האדיר‪ ,‬חש כי הפיתרון ברור ופשוט לכול‪" .‬אדוני המלך! ראשית‪,‬‬
‫שני החלומות הינם חלום אחד שניתן למלך בשני ציורים שונים‪.‬‬
‫אך לדעתי המלך קצת התבלבל בסיפור החלום‪ .‬ראשית‪ ,‬המלך לא‬
‫ראה את עצמו עומד על שפת היאור אלא על היאור עצמו‪ .‬והשנייה‪,‬‬
‫שכח המלך לומר כי בטרם אכלו הפרות הרזות את הפרות השמנות‪,‬‬

                                       ‫נעמדו הן על יד הפרות השמנות"‪.‬‬
‫י ֹו ֵסף ראה את עיני ַּפ ְר ֹעה נפערות בתדהמה‪ ,‬ראשו של ַּפ ְר ֹעה הנהן‬

                                ‫בהסכמה לנוכח הפלא של ידיעת העבד‪.‬‬
‫"ובכן כמו שאמרתי בתחילה‪ :‬החלום הוא בעל אותו המסר‪ ,‬את‬
‫אשר אלוקים עושה הגיד ל ַּפ ְר ֹעה‪ .‬זה ברור שהחלום שנגלה אליך הינו‬
‫בעל משמעות רבה לכל ארץ ִּמ ְצ ַר ִים‪ ,‬ולא איזה ענין פרטי או שולי"‪,‬‬
‫עקץ י ֹו ֵסף את החרטומים‪" .‬שבע הפרות הטובות ושבע השיבולים‬
‫הטובות מבשרות על שבע שנות שפע ושובע‪ .‬ושבע הפרות הדקות‬
‫ושבע השיבולים ה ַר ּק ֹות שדופות הקדים שבע שנות רעב הנה"‪ .‬י ֹו ֵסף‬
‫התבונן במלך‪ ,‬רואה את זיכרון פיתרון החלום הניצת בראשו‪" .‬הוא‬
‫הדבר אשר דיברתי אל ַּפ ְר ֹעה‪ ,‬אשר האלוקים עושה הראה את ַּפ ְר ֹעה‪.‬‬
‫הנה שבע שנים באות‪ׂ ָ ,‬שבע גדול בכל ארץ ִּמ ְצ ַר ִים‪ .‬וקמו שבע שני‬
‫רעב אחריהן‪ ,‬ונשכח כל ה ָ ׂשבע בארץ ִּמ ְצ ַר ִים‪ ,‬וכילה הרעב את הארץ‪.‬‬
‫ולא ִיָ ּו ַדע ה ָ ׂשבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן‪ ,‬כי כבד הוא מאוד"‪.‬‬
‫קולות השתהות ואימה עלו מפי החרטומים‪ ,‬בשומעם את הבשורה‬

                                                      ‫המאיימת מעל ארצם‪.‬‬
‫"ועל הישנות החלום אל ַּפ ְר ֹעה פעמיים‪ ,‬כי נכון הדבר מעם‬
‫האלוקים‪ ,‬וממהר האלוקים לעשותו"‪ ,‬אמר י ֹו ֵסף בשוויון נפש‪,‬‬

                                      ‫כאילו מספר הוא דבר של מה בכך‪.‬‬

‫עיני ַּפ ְר ֹעה שוטטו במהירות מי ֹו ֵסף אל עבר חרטומיו הנפחדים‪.‬‬
‫הבעת פני החרטומים הראתה כי אין להם פיתרון לנוכח הרעב‬
‫המתקרב אל עבר פיתחם‪ .‬מראהו השלו של י ֹו ֵסף העלה תקווה בלב‬

              ‫ַּפ ְר ֹעה לפיתרון‪" .‬ועתה?‪ "...‬שאל ַּפ ְר ֹעה בתקווה למזור‪.‬‬

‫‪545‬‬
   540   541   542   543   544   545   546   547   548   549   550