Page 548 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A
P. 548

‫‪Pg: 548 - 18-Front 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫השליחים רצו וחזרו במהירות‪ ,‬מלבישים את י ֹו ֵסף בגדי פאר‪.‬‬
‫שרי המלוכה הביטו בפליאה בעבד עוטה בגדי מלכות‪ַּ .‬פ ְר ֹעה לקח‬
‫בידו רביד זהב יקר והניח על צווארו של י ֹו ֵסף‪" .‬הביאו את מרכבת‬
‫המשנה אשר לי‪ ,‬והרכיבו את האיש ברחבי העיר‪ ,‬ואימרו לפניו‪:‬‬
‫'זהו האברך! אב למלך‪ ,‬רך בשנים וגדול בחכמה‪ ,‬הוא הממונה על‬

                                       ‫כל ארץ ִּמ ְצ ַר ִים'"‪ ,‬ציווה על שריו‪.‬‬
‫"הוא עבד!" אמר שר המשפטים ל ַּפ ְר ֹעה‪" ,‬וכתוב בחוקי ִּמ ְצ ַר ִים‪,‬‬

                           ‫כי עבד אינו יכול להיות בעל תפקיד בכיר!"‬
‫ַּפ ְר ֹעה הביט בחיוך נוקב בשר‪" :‬אני יודע היטב את החוקים!‬
‫אולם אני רואה בו נימוסי מלכות‪ ,‬כך שאין אפשרות שהוא עבד‬
‫במהותו‪ .‬וגם אם כן‪ ,‬אנחנו נצטרך לשנות את החוק‪ ,‬או לחילופין‬

                                            ‫להחליף את שר המשפטים!"‬
‫ַּפ ְר ֹעה הסיר מבטו מהשר ונעץ מבטיו בי ֹו ֵסף‪ ,‬מקווה לראות איזו‬

                                                          ‫פעימת לב חסרה‪.‬‬
‫"אתה מבין את המשמעות?! אני ַּפ ְר ֹעה‪ ,‬ואני מצווה כי בלי‬

      ‫פקודתך‪ ,‬לא ירים איש את ידו או את רגלו בכל ארץ ִּמ ְצ ַר ִים!"‬
                                          ‫"אני מבין"‪ ,‬אמר י ֹו ֵסף בנחת‪.‬‬

‫ַּפ ְר ֹעה חש מתוסכל על השליטה העצמית של האיש העומד מולו‪.‬‬
‫ההבנה כי האדם העומד מולו שולט בעצמו ללא סייג הפליאה‬
‫אותו‪" .‬איך אמרת שקוראים לך?" שאל אחרי רגעים ספורים של‬

                                                                    ‫השתהות‪.‬‬
                                                ‫"י ֹו ֵסף"‪ ,‬אמר הוא למלך‪.‬‬
‫ַּפ ְר ֹעה חשב לרגע‪ ,‬מנסה לגלגל את השם על שפתיו‪" .‬אנחנו‬
‫נקרא את שמך מעתה ָצ ְפ ַנת ַּפ ְע ֵנ ַח‪ ,‬ידידי היקר‪ .‬זה שם ראוי! האיש‬
                                            ‫שמצפוני הלב גלויים לפניו"‪.‬‬
‫"לכו וקיראו ברחובות לכל העם לאמור‪ ,‬כי המלך מצווה שכל‬
‫התושבים ייצאו מבתיהם ויחזו באיש שהמלך לקח לו להיות‬
                               ‫המשנה למלך ִּמ ְצ ַר ִים"‪ ,‬ציווה על עבדיו‪.‬‬

                                                                           ‫‪548‬‬
   543   544   545   546   547   548   549   550   551   552   553