Page 547 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A
P. 547

‫‪Pg: 547 - 18-Back 21-10-20‬‬

‫ימי בראשית‬

‫ַּפ ְר ֹעה חש את האימה משתלטת עליו‪" :‬אתה חייב ללמד אותי את‬
                  ‫השפה הזאת"‪ ,‬אמר ַּפ ְר ֹעה‪ ,‬מנסה להרגיע את עצמו‪.‬‬

‫"בשמחה‪ ,‬אדוני המלך"‪ ,‬אמר י ֹו ֵסף בחיוך‪ ,‬יודע כי לא יעלה‬
                                                                  ‫הדבר בידו‪.‬‬

‫י ֹו ֵסף ו ַּפ ְר ֹעה עמדו על המעלה השבעים של ַּפ ְר ֹעה שעה ארוכה‪,‬‬
                        ‫י ֹו ֵסף מלמד‪ ,‬ו ַּפ ְר ֹעה מנסה ללמוד ללא הצלחה‪.‬‬

‫"אסור לך לגלות לאיש‪ ,‬שאתה יודע שפה אחת יותר ממני"‪ ,‬אמר‬
‫ַּפ ְר ֹעה לי ֹו ֵסף בלשון רפויה‪ ,‬יודע כי מעמדו כמלך תלוי בעבד העומד‬

                                                                         ‫מולו‪.‬‬
                       ‫י ֹו ֵסף חייך אל ַּפ ְר ֹעה‪" :‬בוודאי‪ ,‬אדוני המלך"‪.‬‬
     ‫ַּפ ְר ֹעה הביט בי ֹו ֵסף בחוסר אמונה‪" :‬תישבע לי שלא תספר?"‬

                                 ‫"אני נשבע"‪ ,‬אמר י ֹו ֵסף לנוכח המלך‪.‬‬
‫ַּפ ְר ֹעה חייך בהקלה‪" :‬אחרי הודיע אלוקים אותך את כל זאת‪ ,‬אין‬
‫נבון וחכם כמוך!" מחשבה חלפה בראש ַּפ ְר ֹעה‪' ,‬אתה יודע אפילו‬
‫שפה שאני אינני יודע'‪" ,‬אתה תהיה על ביתי‪ ,‬ועל פיך יישק כל‬
‫עמי"‪ .‬ההתבוננות בפני י ֹו ֵסף העלתה על דעת ַּפ ְר ֹעה כי הוא איננו‬
‫מבין את משמעות הדברים‪ .‬שום תנועת עפעף או שינוי בפנים לא‬

                                                              ‫נראה על י ֹו ֵסף‪.‬‬
‫"רק הכיסא אגדל ממך!" אמר ַּפ ְר ֹעה‪ ,‬מנסה להחדיר את הדברים‬
‫בלב האיש‪ ,‬שעד לפני שעה קלה היה עבד האסור בבית האסורים‪:‬‬

                                 ‫"ראה נתתי אותך על כל ארץ ִּמ ְצ ַר ִים!"‬
                                                               ‫שום תנודה‪.‬‬

‫"אולי הוא חושב שאני רק אומר מהשפה ולחוץ"‪ ,‬חשב ַּפ ְר ֹעה‪,‬‬
‫בהבינו כי רק האדם העומד מולו יוכל להציל את ארצו‪ַּ .‬פ ְר ֹעה שלף‬

        ‫מעל אצבעו את טבעת חותמו‪ ,‬שם אותה על אצבעו של י ֹו ֵסף‪.‬‬
             ‫"בוא איתי"‪ ,‬ביקש ַּפ ְר ֹעה מי ֹו ֵסף‪ ,‬וירד ממרומי כיסאו‪.‬‬

‫"רוצו והביאו בגדי מלכות לאיש! קיראו לכל שרי המלוכה להגיע‬
                                      ‫אלי מיד!" ציווה המלך על עבדיו‪.‬‬

‫‪547‬‬
   542   543   544   545   546   547   548   549   550   551   552