Page 129 - LEEHOV - TO LOVE.LEEHOV - BOOK
P. 129
Pg: 129 - 5-Front 22-03-31
המורים כמחנכים לאהוב
ובכן ,איך נראה לך שהרגיש התלמיד כשאמרת לו שאתה מאוכזב ממנו ,הרי באותו רגע 5
נתת לו להרגיש שכבר אין לו תקווה להצליח ,גללת עליו את החותם".
אסור לנו להגיד לילד את המילים הללו .זה דבר שגורם לילד להרגיש שאין לו תקנה
הפוגעת ברגשותיו .במקום זה ניתן לומר שאנו מאוכזבים מהמעשה שעשה אבל לא
ממנו.
הרואה את הנולד
לפניכם סיפור ששלחתי לאדם נפלא אשר מטפל בתלמידים
שנשרו מהישיבות הקדושות .מכתב זה נכתב לאחר ביקור במקום.
סח ה'חפץ חיים' זצ"ל מעשה שהיה :המגיד מדובנא זצ"ל צעד לעת ערב ברחובה של $customer
עיר כשלפתע ראה עיוור .בגדיו הקרועים אותם לבש העידו כי עני הוא .לצד העני צעד
ילד קט שאחז בידו והנחהו בדרכו.
אדם אחר היה חולף על פניהם באדישות .אם ניחן בלב רגיש ,היה מבליע אנחה על
הצער והמדווים שיש בעולם ,ואם היה בעל לב מתפעל ,היה נותן בלבו הודאה לבורא
העולם על הראיה שחננו – "ברוך אתה ה' פוקח עוורים".
למגיד מדובנא היה לב רגיש ואף לב מתפעל ,אך על הכל היה לו לב רחום .הוא עצר
בדרכו ,פנה אל השנים ואמר להם:
"שלום אחי ,מאין אתם?"
העיוור שהיה מר נפש ,רטן ולא ענה .הילד תלה במגיד עינים נוגות ,מיוסרות וסיפר
שזה אביו ,ואמו נפטרה לפני מספר שנים .הוא הוסיף וסיפר שקר להם במעונם הטחוב,
כי אין להם עצים להסקה.
"עם מי אתה משוחח שם"? הפטיר העיוור" ,המשך ללכת!"
'מיד ,רחימאי' ,ענה המגיד" .אמור נא לי ,כבר אכלתם?"
"לא" .השיב הילד" .לוקח אני את אבא לבית התמחוי לעניי העיר ,שם נאכל את
ארוחתנו ונחזור לביתנו".
לא היה טעם לשאול את הילד האם הוא לומד .במצבו ,פטור היה מלימוד תורה.
"בואו עימי" ,אמר המגיד.
129
