Page 244 - LEEHOV - TO LOVE.LEEHOV - BOOK
P. 244

‫‪Pg: 244 - 8-Front 22-03-31‬‬

‫לאהוב‬                              ‫הורים כמחנכים‬

‫	‪ .‬וחשוב ביותר לקבל את הילדים היקרים בסיום הלימודים בשמחה ובאהבה‪ .‬עד כמה‬
                                     ‫יכולות המילים הבאות להשפיע על נפשו של הילד‪:‬‬

       ‫	 "יעקב‪ ,‬איזה יופי שהגעת הביתה‪ .‬אבא המתין לך"‪.‬‬

‫	 חשוב שזה לא יראה מהשפה ולחוץ‪ .‬גם כשאנו ההורים חוזרים הביתה לאחר יום עבודה‬
       ‫מפרך‪ ,‬עלינו לאמץ את המתכון הנ"ל‪ ,‬להיכנס לבית בשמחה ולשדר אופטימיות‪:‬‬

‫	 "שלום ילדים יקרים‪ ,‬מה שלומכם? כמה טוב שחזרתי הביתה‪ ,‬אני כל כך אוהב להיות‬
                                                      ‫במחיצת המשפחה שאני כה אוהב"‪.‬‬

‫	 בואו נבחן את עצמנו האם כשילדינו מגיעים לספר לנו דבר מה‪ ,‬אנו עוזבים הכל בכדי‬
                                                                             ‫להאזין להם?‬

‫כמה פעמים זלזלנו בהזדמנות נהדרת זו של אהבה לבננו ופטרנו את עצמנו בכך שאנו‬      ‫	‬
‫כרגע עסוקים‪" :‬אני עסוקה כרגע" "תספר לאבא" או הסתפקנו בהרגשה שאנו מזדהים‬

                 ‫איתם והנדנו בראשנו "כן‪ ,‬כן" כאשר אנו בכלל לנמצאים במקום אחר‪.‬‬

‫	 חשוב שנזכור שילדינו קולטים היטב את חוסר ההקשבה שלנו ומפרשים זאת כדחייה‪.‬‬

‫	 חשבו לרגע אלו ביטויי אהבה נוכל לשדר‪ ,‬בשעה שילדינו יחוו את אהבתנו האמתית‬
                                                                                  ‫כלפיהם‪.‬‬

                                   ‫	 לדוגמא‪:‬‬

‫	 שרה חוזרת מבית ספרה‪ ,‬אמה פותחת את הדלת כשהיא מדברת בפלאפון‪,‬‬

‫	 "דבורה אני אחזור אליך יותר מאוחר‪ ,‬שרה הגיעה מבית הספר אני חייבת לקבל אותה‬
                                                   ‫ולשוחח איתה על כל מה שקרה היום"‬

‫	 הורים יקרים! בטרם כניסתכם לבית עשו סימולציה מחוץ לבית עם עצמכם‪ ,‬כיצד אמורה‬
                                                       ‫להיות הפגישה שלכם עם הילדים‪.‬‬

                                                            ‫יום מתן תעודות‬

‫עולים בראשי זיכרונות מימי ילדותי הנפלאים‪ ,‬כאשר למדתי בת"ת 'שילה' של החינוך‬
           ‫העצמאי בעיה"ק ירושלים‪ ,‬בזרועותיו החמות של הרב אברהם אהרון פראג‪.‬‬

‫ובכן‪ ,‬אני זוכר את עצמי כילד‪ ,‬תלמיד חלש‪ ,‬במעמד הבינוני של הכיתה‪ .‬הציונים שלי‬
‫לא היו כל כך מזהירים‪ .‬אני יכול לתלות זאת בקשיי השפה‪ .‬אני בן להורים שלא דברו‬
‫בשפה העברית‪ .‬כמו כן למדתי בכיתה בת ארבעים תלמידים‪ ,‬כך שלא זכיתי ליחס‬

                                                                                  ‫מיוחד‪.‬‬

‫ט"ו בשבט הגיע‪ ,‬ועמו מועד חלוקת התעודות‪ .‬הציונים שקבלתי לא היו‪ ...‬נטלתי את‬
‫התעודה והבאתי אותה לאבי שיחיה‪ .‬אבא – שאינו יודע לקרוא ולכתוב – ביקש ממני‬

                                   ‫‪244‬‬
   239   240   241   242   243   244   245   246   247   248   249