Page 100 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 100
Pg: 100 - 4-Front 21-05-11
100פ נ י י א נ ו ס
"היודע אתה" ,אמר בטון מתפייט" ,אנו חיים בזמנים עצובים .כל האידיאות
היפות ,כל הערכים הנאצלים שהנחו את הציוויליזציה שלנו מזה עידן ועידנים
נרמסים עתה בגסות תחת נחשול ה ְפּ ֵל ֵבּאים הגואה ,תחת מגפי האספסוף
המשתולל' .חירות' הם קוראים לזה! 'זכויות טבעיות'! אבל מאז השתלט ההמון
על מוסדות המדינה נזרעו רק הרס וחורבן! ערכים השואבים את סמכותם
ממידות תרומיות וכבוד להיסטוריה נזנחו לטובת ליברליזם שקרי וקפיטליזם
נטול כל רסן ,שקורא דרור לכל הרשעות הטבועה באדם ומעלה על נס את
הקטנוניות החומרנית שבו .הסן־קילוטים הללו הרסו את צרפת הטובה ,קברו
אותה תחת סיסמאות ריקות של שוויון ואחווה ,ולא הביאו עלינו אלא הרס ,מוות
ויגון laissez faire .הם אומרים ,ודאי! בשם החירות הם הפכו את החברה שלנו
לשוק של סוחרים וחנוונים מזוגגי מבט ,העסוקים כל העת במקח וממכר,
בספירת מלאי בלתי־פוסקת .פקידי בנק ,עורכי דין ולבלרים צרי אופקים הפכו
לאדוני החיים הציבוריים ,וכל דמגוג רפה שכל שיודע להפריח סיסמאות ולפרוט
על רגשותיו הגסים של ההמון זוכה עכשיו לתואר של מנהיגvox populi vox dei .
הם מכריזים בכל מקום ,אבל באותה נשימה מחריבים ללא היסוס את סדרי
הבריאה ומפרים את רצון האלוהים .את הבידור הזול והפורנוגרפי שהם מייצרים
הם מכנים בשם 'תרבות' ושולחים את ילדיהם ללמוד באוניברסיטאות כיצד
לשחק בספקולציות פיננסיות ,משל היה העולם קזינו ענק ובני האדם – ז'יטונים
מקפצים ...זוהי אפוא תמצית ההשכלה בעיניהם! אכן ,זמנים עצובים ,אין מה
לומר; לאן הגענו אם הבחירה היחידה שנותרה לו ,לאדם ההגון ,היא בין
קפיטליזם ניהיליסטי לבין מרקסיזם צר אופקים? הרוח נאנקת תחת המטריאליזם
הגס ,תחת הפאשיזם הזה ,בורגני או פרולטרי – אין זה משנה ,דין אחד לשניהם:
לשקוע אל תוך המדמנה הגדולה של ההיסטוריה! הו ,צרפת האומללה! אין פלא
שאתם האמריקאים ,עם הצביעות הפוריטנית המתחסדת שלכם וסיסמאות
החופש הנפוחות שלכם ,מרגישים כאן כל כך בנוח!"
סלינק התגלה כפטפטן לא קטן ,אבל המתנתי בנימוס עד שיסיים את דבריו.
הוא הביט בי כמבקש לאמוד את השפעת דבריו .להבות הקמין נשתקפו בעין
הזכוכית שלו ,הבהבו ,ריצדו ונשתלהבו ,עד כי לרגע נד ָמה כאילו בערה עינו
באש משל עצמה .חייכתי במבוכה וכחכחתי בגרוני" .אני מודה לאדוני על
ההזמנה ,אך ראשית עליי לשאול :הכיצד זה ידע מכובדי היכן אני מתגורר?"
הוא לא ענה מיד ,ובמקום זה הביט בי משועשע" :אני יודע עליך הרבה יותר
מכפי שאתה חושב" .הוא צחקק בהנאה ,אך משהבחין בארשת המבוהלת
שלבשו פניי מיהר לכבוש את צחוקו ושינה את נימת קולו" :שאלתי את פאול.
אנא ממך ,אין צורך להיות מודאג!"
