Page 95 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 95

‫‪Pg: 95 - 3-Back 21-05-11‬‬

‫נ ג ר ד ו ‪95‬‬

‫"במקרה זה‪ ,‬נותרה רק סברה אחת"‪ ,‬הטעים בקולו רב המבע‪" ,‬והיא‪ ,‬כי‬
‫התפוח עשוי מאינסוף חלקיקים חומריים‪ ,‬או מרצף של חלקיקים נקודתיים‪,‬‬
‫ולפיכך ניתן לחלקו בלי גבול‪ .‬אפשרות זו היא כמובן אבסורדית מעצם טיבה‪,‬‬
‫בהיותה מערבת את המושג 'אינסוף מספרי'‪ ,‬שהוא כידוע מושג שאינו ניתן‬

                                                                  ‫לתפיסה"‪.‬‬
                                                     ‫הנהנתי לאות הסכמה‪.‬‬
‫"המתמטיקאים אמנם משתמשים במושג 'אינסוף' בהצלחה מסוימת‪ ,‬אבל גם‬
‫הם נאלצים להודות פה אחד כי אינם מבינים אותו‪ .‬והרי אנו יודעים היטב כי‬
‫שימוש במילה כלשהי כדי להצביע על תופעה אינה מעניקה לה ממשות‪ ,‬ואף‬
‫פחות מכך – אינה מעידה על כך שאנו מבינים את התופעה לאשורה‪ .‬והרי איזה‬
‫מובן יש למושג 'אינסוף'? אחרי ככלות הכול האינסוף אינו נחווה‪ ,‬לא ניתן‬
‫להתנסות בו‪ .‬הוא מומשג‪ ,‬מיוצג על ידי מילה‪ .‬אבל אם אין ביכולתנו להבין את‬
‫מובנה של המילה‪ ,‬כיצד זה נוכל לטעון שיש לה מובן? ובכן‪' ,‬אינסוף' היא מילה‬
                                               ‫ללא מובן‪ ,‬סימן ללא מסומן"‪.‬‬
                      ‫הבטתי בשקט בפירורי התפוח שבידי והרהרתי בדבריו‪.‬‬
‫הוא המשיך‪" :‬אם התפוח עשוי אינסוף חלקיקים שאינם ניתנים לחלוקה‪,‬‬
‫בהיותם חסרי ממד‪ ,‬ועל כן גם חסרי מסה‪ ,‬הרי שעליו להיות בעל מסה ומשקל‬
         ‫'אינסופיים'‪ ,‬אך כידוע – לא כך הוא הדבר‪ .‬מה המשמעות של כל זה?"‬
                                             ‫תליתי בו את מבטי בלי אומר‪.‬‬
‫"אבסורד!" קרא‪ ,‬וחיוך התפשט על פניו‪" .‬הרואה אתה‪ ,‬בני‪ ,‬החומר אינו אלא‬

                                                       ‫אשליה‪ .‬כך גם הגוף"‪.‬‬
‫היו אלה רגעים נדירים בהם נתפס האב ג'יימס להלכי רוח אפיקורסיים‪ ,‬שבהם‬
‫האפילה שנאתו לתבונה המדעית ולמטריאליזם אפילו על אהבתו היוקדת‬
‫לאוגוסטינוס‪ ,‬ולשם כך היה מוכן אף להרחיק ולאמץ טיעונים הכופרים בממלכת‬
‫הבריאה כולה‪ ,‬לעוות ולסלף את התורה הקדושה‪ ,‬למתוח עד הקצה את הנחות‬
‫הדואליזם המטאפיזי – הכול כדי להעניק תוקף לטיעוניו‪ .‬הגוף הוא אשליה‪...‬‬
‫מילותיו הוסיפו להדהד בראשי בשעה שגהרתי מעולף למחצה על האסלה‪,‬‬

                                                   ‫והעלו על שפתיי חיוך מר‪.‬‬

‫בהגיע השעה הנקובה המתינה מחוץ למלון מכונית הדורה מסוג ֵד ַלאז'‪ .‬הנהג‪,‬‬
‫אדם בעל מידות גוף בלתי־מצויות‪ְ ,‬שׂערו מאפיר וגינוניו מגושמים במקצת‪ ,‬בירך‬
‫אותי באדיבות מעושה ומיהר לפתוח בפניי את הדלת בעודו מקפיד לסוכך בידו‬
‫על ראשי‪ .‬לאחר שווידא כי התרווחתי במקומי התיישב מאחורי ההגה והחל‬
‫מנווט את המכונית אל מחוץ לעיר‪ .‬העולם עבר בסך על פני החלון‪ .‬עד מהרה‬
‫נתחלפו השדרות הרחבות בשיכונים צפופים ומפויחים‪ ,‬שפינו את מקומם למבני‬
   90   91   92   93   94   95   96   97   98   99   100