Page 94 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 94

‫‪Pg: 94 - 3-Back 21-05-11‬‬

                                                                  ‫‪ 94‬פ נ י י א נ ו ס‬

‫"אה‪ ...‬פרופסור‪ .‬האם אדוני מכיר את קירקגור‪ ...‬הפילוסוף‪' ...‬משחק‬
‫הצללים'‪ ,‬כך כינה זאת‪ ...‬הנשמה מתוודעת לאינסופיותה באמצעות החלפת‬

                                                                  ‫זהויות‪"...‬‬
‫"מעניין מאוד"‪ ,‬אמר‪ ,‬תוך שהוא משפשף את סנטרו‪" .‬ואיזו זהות חלופית‬

                                                                ‫תבקש לך?"‬
‫בהיתי בו לרגע בלא אומר‪" .‬בילדותי נאמר עליי שאהיה מלומד גדול‪"...‬‬

                                                   ‫אמרתי לבסוף‪ .‬קולי נסדק‪.‬‬
‫"‪...‬או נבל שפל ופושע"‪ ,‬השלים הפרופסור‪ ,‬שכן השמעתי באוזניו לא פעם את‬
‫דברי האב ג'יימס ל ִאמי‪" .‬ובכן‪ ,‬הנה לנו מחשבה שראוי להתכבד בה!" אמר‬

                                          ‫בנחרצות‪ ,‬ושיקע את המחט בזרועי‪.‬‬

‫הוספתי לשבת עוד זמן מה‪ ,‬עד שהאבסינת אזל מן הבקבוק‪ .‬האלכוהול הקהה‬
‫במקצת את כאבי‪ ,‬אך לא רומם את רוחי‪ .‬חשתי את עורי סוגר עליי‪ ,‬את בשרי‬
‫לוחץ על חזי כמו אלף משקולות‪ .‬כלום יש דבר מוזר יותר מבגידת הגוף‬
‫בבעליו? מפנייתו נגד הרצון המכתיב את פעולותיו‪ ,‬נגד הנפש המפיחה בו‬

   ‫תנועה וחיים? כאילו אינו עוד ברשות בעליו‪ ,‬אלא ברשות כוח אחר‪ ,‬זר‪ ,‬עוין‪.‬‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬בשירותים‪ ,‬קירבתי את פניי אל האסלה והקאתי לתוכה נוזל מריר‬
‫ותוסס שפרץ מתוך פי בקילוחים עזים ודביקים‪ .‬וכך‪ ,‬בעודי נתון עד כלות‬
‫לפרכוסי קיבה מצמיתים‪ ,‬נזכרתי באחד משיעורי אחר הצהריים בקיטונו של האב‬

                                                                    ‫ג'יימס‪.‬‬

         ‫"מהו חומר?" שאל אותי‪ ,‬בצופפו את גביניו העבותים מעל לגשר אפו‪.‬‬
               ‫"דבר מה הממלא מקום במרחב"‪ ,‬שיננתי את שלימדוני מוריי‪.‬‬

‫"עתה אוכיח לך כי הדבר הקרוי 'חומר' בפי מוריך המלומדים אינו אלא‬
‫אשליה‪ ,‬אבסורד שאינו ניתן להשגה בכוח התבונה‪ "...‬הוא נעץ בי מבט מלא‬

                          ‫תוכחה והניח בידי האחת תפוח‪ ,‬ובאחרת סכין קטנה‪.‬‬
‫"חלק את התפוח לשניים"‪ ,‬ציווה‪ .‬עשיתי כדברו‪ .‬לאחר מכן הורה לי להמשיך‬
‫ולחלק כל חתיכה שנתקבלה‪ ,‬עד שלבסוף נותר בידי פירור זעיר שבזעירים‪,‬‬

                                                          ‫בלתי־נראה כמעט‪.‬‬
  ‫"עתה המשך לחלק בדמיונך את הפירור הזה; כמה תוכל להמשיך לדעתך?"‬
‫"עד שאגיע לחלקיק הקטן ביותר‪ ,‬ל'תת־אטום' שאותו אי־אפשר לחלק"‪ ,‬עניתי‬

                                                                   ‫ב ִבטחה‪.‬‬
‫"אבל אותו חלקיק תת־אטומי ממלא אף הוא מקום במרחב‪ ,‬יש לו צד ימין וצד‬

            ‫שמאל‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬באופן תיאורטי‪ ,‬הוא ניתן לחלוקה נוספת‪ ,‬לא כן?"‬
                                                                ‫לא עניתי‪.‬‬
   89   90   91   92   93   94   95   96   97   98   99