Page 11 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 11
Pg: 11 - 1-Back 21-05-11
פתח דבר
זה שלושה לילות ברציפות פוקד אותי אותו החלום .ובחלום אני שרוי ברחם
אמי ,מצונף לכדי צרור חיים קטנטן ,פקעת זעירה וסבוכה ,מכונסת בתוך עצמה,
כרוכה סביב חבל הטבור ,מתנודדת בחשכה לחה והיולית .אסוּף איברים אני דבק
בה בכל כוחי ,מצופף את איבריי הקטנים פנימה ,עוד ועוד ,כמבקש להיספג
עד כלות בתוך גופה ,לאַיין את עצמי כליל בקרבה ולחזור אל אותה הנקודה
שמעבר למקום ,אל אותו הרגע שמעבר לזמן ,טרם נפער בי שסע הבריאה ,טרם
הוכרז הפיצול ,בו היא ואני אחד .אורות רכים נאספים אט־אט סביב עפעפיי,
מבליחים וכבים חליפות ,מרפרפים מעל שמורות עיניי כגחליליות ,נוסכים על
רוחי עליצות מנומנמת ,כבדות איברים נעימה ,המסלקת במחי יד חרדה עמומה
המרחפת אי־שם בשולי הכרתי זרועת הערפילים ,המדמדמת .ריחות אפלוליים,
תת־קרקעיים ,הנישאים ממעבה רחמה הקדמוני ,באים באפי ,מתערבלים
בנשימתי ,ממלאים את ריאותיי הקטנות ומתפרקים טיפין־טיפין בתוך מחזור הדם
שלי .היא מערסלת אותי בתוכה בקצב איטי ,קבוע ,ואני מתמסר בשקיקה
לטלטלות הרכות ,למקצב סדור של שאיפות ונשיפות ,התכווצות והרפייה ,שכמו
בוקע מתוך מפוח סמוי מן העין .גופי העוברי ,השברירי ,נכנע בחפץ לב למקצב
החרישי ומתענג על הפולסים הקצרים ,המרטיטים בבשר הרך ,השקוף ,המרושת
נימים זערוריים .שיכור מנוכחותה אני קורא לה ,אך קולי נותר בלא מענה .זיק
של חרדה חולף בי ואני קורא לה בשנית .הפעם נדמה כי בת קול מרוחקת,
חרישית כרוח בין עצים עירומי עלווה ,משיבה לי בשמי .אבל שם זה אינו מוכר
עוד לאוזניי ,מזה עידן ועידנים לא שמעתי אותו נהגה – על כן שכחתי אותו.
והנה ,אך נהגה השם והשקט הופר ,האטמוספירה נמלאת דחיסות מוזרה ,גולמית
כמעט ,ראשי הזעיר כמו נלחץ במלקחיים והכול סביב דוחק ולוחץ ,רועש
ומקרקש ,הערפילים בראשי נסוגים ומתוכם מפציעה ההכרה ,קרה כמו מתכת,
צלולה .ואז ,ללא התרעה ,מסתחרר העולם על צירו ומתהפך על פיו ,תהום
נפערת תחתיי ,שחורה כלועו של בר־מינן ,לופתת את גופי ויונקת אותי בעוצמה
אדירה אל קרביה האפלים ,האוצרים בחשכתם הנצחית את הצבעים כולם.
