Page 205 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 205

‫‪Pg: 205 - 7-Front 21-05-11‬‬

‫א ל ב ד ו ‪205‬‬

‫וכבר נפרעו‪ ,‬התמוססו אל תוך הנוזל הרוחש והמבעבע ושקעו באפלולית‪ .‬ובכל‬
‫זאת‪ ,‬מבעד לאדים המתאבכים ולזרמים שנתערבלו עתה סביבי הצלחתי לחזות‬
‫בשקנאי המקיז את דמו במקורו‪ ,‬בנחש הטורף את זנבו שלו‪ ,‬ביונה קטועת ראש‬
‫ובילד אנדרוגינוס‪ ,‬בעל שני ראשים‪ ,‬שהגיש לי ביצה מזהב‪ .‬תרכובת מוזרה של‬
‫אקסטזה וחרדה הלכה ונרקחה בתוכי‪ ,‬ובחוש ידעתי כי סכנה מתרגשת ובאה‪.‬‬
‫בעטיה של תחושת איום נוראה הצלחתי לאסוף את חושיי טיפין־טיפין‪ ,‬ומבעד‬
‫לערפל הסמיך שאפף עדיין את הכרתי הבחנתי בפרופסור שולף את יומנו של‬
‫קנוכן מכיסי ומעלעל בו‪ .‬לאחר מכן ניגש אל מכשיר הטלפון‪ ,‬חייג מספר כלשהו‬
‫וסינן אל תוך שפופרת הטלפון שברי משפטים שקוממו את רוחי והזניקו אותי‬
‫בבהלה על רגליי‪" .‬זה האמריקאי‪ ...‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬מצאתי אותו‪ ...‬הוא הגיע אליי מרצונו‬

                                           ‫החופשי‪ ,‬בואו מהר לקחת אותו!"‬
‫מכוח אותו אינסטינקט מבורך שהצילני ממטחי האש של האויב‪ ,‬תפסתי את‬
‫המזוודה‪ ,‬חטפתי את היומן והסתערתי על הדלת‪ .‬הדפתי אותה מלפניי בכל הכוח‬

                                     ‫ונסתי על נפשי‪ ,‬מהר ככל שנשאוני רגליי‪.‬‬
‫מיד בצאתי מביתו של הפרופסור חשתי כי דבר מה נשתנה‪ .‬ידעתי בחוש כי‬
‫משהו אינו כשורה‪ ,‬אך בשום אופן לא יכולתי לומר מהו‪ .‬היה זה כאילו נמלאה‬
‫האטמוספירה כולה במעין דחיסות מוזרה‪ ,‬והעצמים כולם הפכו לחלקיקים‬
‫זעירים‪ ,‬בלתי־נראים‪ ,‬המחשבים להינתק זה מעל זה בכל רגע‪ ,‬להתנדף כלאחר יד‬
‫ברוח הרטובה ולפורר לחלוטין כל צורה וחומר‪ .‬הרחוב סביבי געש וסאן‪ ,‬ועוברי‬
‫האורח שחלפו על פניי נראו כבליל מתנועע ואינסופי של פרצופים חתומי מבע‪,‬‬
‫מתוכם בוקעות עיניים אספקלריות הננעצות בי כנעוץ העיט את טפריו בטרפו‪.‬‬
‫הרגשתי כאילו כל צפונות נפשי פרושות לפניהם כספר פתוח‪ ,‬כאילו חרפתי‬
‫טבועה על מצחי וגלויה לעין כול‪ .‬בזווית עיני השגחתי במונית הממתינה לי‪,‬‬

                                                      ‫ומיהרתי להיכנס אליה‪.‬‬
                                     ‫"מהר‪ ,‬אל כיכר ֵמנילמ ֹונטאן!" שאגתי‪.‬‬
‫הנהג סחט את דוושת הגז והרכב זינק קדימה בשעטה‪ .‬רק מקץ דקות ארוכות‬
‫שבה נשימתי לסדרה וגופי חדל מרעידותיו‪ .‬שוב לא יכולתי לפקפק בתחושותיי‬
‫המוקדמות וגידפתי את עצמי על כי לא שעיתי להן‪ .‬לא היה עוד ספק בלבי‪:‬‬
‫הפרופסור עשה יד אחת עם רודפיי‪ ,‬יהיו אשר יהיו! ואולם גילוי זה – מסעיר‬
‫ומקומם ככל שיהיה – נדחק מפני המחשבה‪ ,‬המזוויעה ללא נשוא‪ ,‬על ידיו‬
     ‫הגדולות‪ ,‬הגסות והמעוותות אוחזות בגופה של אמינה‪ ,‬עושות בו כבשלהן‪.‬‬
   200   201   202   203   204   205   206   207   208   209   210