Page 203 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 203
Pg: 203 - 7-Back 21-05-11
פרק 23
אני מביט בדפים הנערמים על שולחני ואיני יכול שלא לחוש רפיון רוח מסוים
לנוכח מאמציי לשוות לאירועים דוק של חיים וממשות .חוויית ההיזכרות היא
עבורי עזה מכול ,אך כלל איני בטוח כי השכלתי לבחור במילים הנכונות ולצקת
את זיכרונותיי בתבניות לשוניות ראויות ,אשר אפסותן – בכך עליי להודות –
מעולם לא נראתה לי כה ברורה ומטרידה .כל שאני יודע הוא כי כעת ,בהתקרב
הפורענות ,עליי להאיץ בקולמוסי ולהחיש את כתיבתי ,שמא לא יעמוד לי עוד
כוחי ואתן בידיו הארורות של המקטרג ניצחון אף בקרב זה ,האחרון .חרף
מיחושיי המייסרים ונשימתי ההולכת ונסדקת עליי להמשיך ולדבוק במלאכה
שבה התחלתי .אין הזמן נוטה טובה למהססים.
במהלך הנסיעה התפתלתי על מושבי מכאבים .נהג המונית זרק אליי מדי פעם
מבט מודאג מן המראה ,אבל לא פצה את פיו .לבסוף נגדשה סאת ייסוריי .אנוס
הייתי לכפות שכחה על גופי ,ולא – הייתי נופח את נשמתי עוד באותו יום .ידעתי
שבמצבי העגום לא אוכל להתייצב בפני אמינה ,קל וחומר להציג את עצמי
כמושיעהּ .ידי גיששה בתוך כיס המעיל ושלפה מתוכו מפית מקומטת ,עליה
נרשמה כתובת בכתב יד חפוז – כתובתו של הפרופסור .ביקשתי את הנהג לשנות
את מסלול נסיעתו ונתתי בידיו את הכתובת שסיפק בידי סימון .משהגענו ליעד
הוריתי לו להמתין לי ככל שיידרש.
הפרופסור פתח בפניי את הדלת בפנים חתומות שלא ניכרה בהן כל פליאה.
"היכנס" ,אמר לי ביבושת" ,סימון אמר לי שתגיע".
הוא הזמין אותי לשבת ומזג לעצמו קוניאק משובח מבקבוק קריסטל .לי הביא
מים.
"איך אתה מרגיש?" שאל כבדרך אגב והגיש לי את הכוס.
"אה ,פרופסור ...אני סובל כאבים עזים" ,עניתי ,מתפתל.
"זה ניכר" .הוא סקר בעניין את פניי ואת התחבושת שעל ראשי ולאחר מכן
ביקש להביט בגלד שעל ירכי .לא סירבתי ,אך עצבנותי גברה מרגע לרגע .מדוע
הוא מתעלל בי? הרי ברור לו לשם מה באתי.