Page 219 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 219
Pg: 219 - 7-Back 21-05-11
א ל ב ד ו 219
צדה את עיני שמלה עשויה פשתן אדום ומקושטת רקמת זהב .מיששתי את
האריג המחוספס ,הצמדתי אותו לאפי ושאפתי מלוא ריאותיי .ראשי הסתחרר
ופניי הוצפו דם .ריחו של האריג המם אותי ועורר בי מערבולת של תחושות
מעורפלות וסותרות; תשוקה ויראה ,עליצות ותוגה ,עקת לב והתעלות רוח.
זיכרונות התערבבו בדמיונות ,מציאות בתעתוע ,אירועים שחוויתי מבשרי
נתמזגו לבלי היכר בחלומות שהזיתי ,ושוב לא יכולתי להפריד ביניהם .לפתע
ראיתי את אמי שוכבת על המיטה ,ראשה סמוך אל הכר ושערה השחור פרוש
סביבה כעלי חבצלת .ראיתי את זרועותיה פשוטות משני עבריה ונחילי דם כהים,
סמיכים ,מבעבעים באיטיות מתוך חתכים שחורים בעור .הדם קלח וניגר על
המיטה ונספג בכתמים הולכים וגדלים במצעים הלבנים של בית החולים .גירשתי
מיד את התמונה מראשי .בתוך אחת ממגירות הארון גיליתי אוצר בלום של
לבנים .נטלתי בידי זוג תחתוני תחרה שחורים ובחנתי אותם ביסודיות של מדען.
הפכתי אותם בין אצבעותיי ,מיששתי את המרקם העדין ,התענגתי על מגעם
המלטף על פניי ,על אפי ובין שפתיי .חושיי התגייסו במלואם למשימת
ההתחקות אחר עקבות שהותיר גופה על הבד – שערה מקורזלת ,כתם דק
שבדקים או קו חיוור ודהוי במקום בו לפנים דבק הבד אל נקביה הלחים.
חיפושיי עלו בתוהו ,אבל לא ויתרתי .נטלתי בידי זוג אחר.
כל אותה עת דומה שלא חשתי עוד בדבר ולא זכרתי עוד דבר; מצוקות הגוף,
חרדות הנפש ,כובדם של הזיכרונות ומשקעי העבר ,הכול נשכח ממני ,נהדף
לירכתי התודעה ,ממתין .ברגע זה תודעתי הייתה גופי ,וגופי היה למאכולת אש.
חושיי הפכו פלדה מותכת ,איבר זכרותי בער באש האלים ,הייתי כחץ מונחה
מטרה ,אינסטינקט טהור .דחף מוזר ,אקסטטי ,השתלט עליי :להתקלף מעל עורי
ולהיכנס בעורה .עיניי רשפו גצים ,תשוקה עיוורת דרבנה אותי ולא ידעתי עוד
מה אני עושה .בערת התשוקה פילחה את הבשר והבקיעה דרך העצמות,
הרקמות והסחוסים אל הצד האחר ,הצד שמעבר להשגה החושית ,מעבר לזמן
ולמקום ,עד כי לפתע הותמרה גשמיותי הגופנית בדבר מה שלא ניתן להגדירו
במדויק ,מאחר שלא היה אובייקט ואף לא סובייקט ,אלא שניהם גם יחד ואף לא
אחד מהם .אי־שלמותי הייתה לשלמות ,היעדרותי לנוכחות ,לא זכרתי דבר ולא
התאוויתי לדבר ,פשוט הייתי .ובהיותי זו ,השלמה והכּוּלית ,הייתה מגולמת
אחדות הדברים כולם .אך רגע זה נמוג כמעט מיד והותיר בי רטט קדחתני
משונה ,צל חיוור של תשוקתי הקודמת ,אך ללא להט היצרים או התקשחות
האיברים המבוהלת המאפיינת את ערגת הבשר .דמה הוא יותר לצימאון מעקצץ
בעל גוון ארוטי דק שבדקים ,כגעגוע מעורפל אך עיקש הטבוע בתשתית החיים
עצמם ויוצק בחומר תנועה ותכלית ,התעלות רוחנית הסוחפת את הבשר אך אינה
נכנעת לו .כמוה מוכרת רק לנזיר שאדיקותו וסגפנותו מזמנים לו חזיונות של
