Page 218 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 218
Pg: 218 - 7-Back 21-05-11
218פ נ י י א נ ו ס
לחות אחר פיה ומתיזים את זרעם המטונף בתוך רחמה .ודאי קיללה את גופה
בשעה שהייתה נאנקת תחת כובד משקלם ,או כשראשה תחוב כנגד הכר והיא
נאבקת לנשום ,או כשהיו מעבירים את ידיהם הגסות ,המגושמות ,בין רגליה
ומחדירים לתוכה בעיקשות של פרד את איבריהם התפוחים ,המצחינים משתן
וזיעה .ברגעים אלה ודאי ביקשה להינתק מעל גופה ,לנהוג כאילו אינו קשור
אליה ,כמו היה רק אשליה שנועדה לקרקע את רוחה לזמן ולמקום .אך תחושת
המיאוס הנוראה ביותר הייתה ודאי שמורה לרגע שאחרי ,בשעה שהייתה
מקרצפת את עורה באמבט ,מנסה ללא הועיל להיפטר מן הריח שהותירו בה,
שדבק בה כמו נצרב בבשר ושימש תזכורת לממשות גופה ,ממשותו האכזרית,
שאינה ניתנת להכחשה.
תעתועי דמיוני צפו וגאו בי כמו מים אפלים .לבסוף לא יכולתי עוד להכילם.
קמתי ונעמדתי על רגליי .דמותי נשקפה אליי מן המראה .כיעורי היה ללא נשוא,
והתחבושת הכרוכה על מצחי אף הוסיפה ממד של גרוטסקיות לעליבותי
הכללית .אבל המראה רק שב וליבה את תחושת העונג המופקרת והמתריסה
שהחלה מתעוררת בי .הבטתי במראה ונמלאתי עזוז לנוכח דמותי הכמושה
והרופסת ,החולשת ללא עוררין על מרחב שהיה שמור עד כה לגופה של אמינה.
חשתי כאילו חציתי גבול לא מסומן ,כמו הפרתי חוק לא כתוב ,פלשתי אל נחלה
לא לי ,אל גן אסור ,אל גומחה תת־קרקעית שהייתה מסתור לסודות קמאיים;
כאילו חדרתי שוב אל תוככי גופה .להרף עין ראיתי את בבואתה מבזיקה מתוך
בבואתי שלי ונדהמתי לגלות עד כמה היינו דומים :נקביותה וזכרותי ,יופיה
וכיעורי ,כשני קטבים של השלם ,כשלמות אנדרוגינית בלתי־ניתנת לחלוקה.
לרגע קמו ועלו בראשי מילותיו של אוגוסטינוס :מהו זה המקרין לתוכי ופוגע
בלבי מבלי לפצוע? מצד אחד מקפיאני ,מצד שני מבעירני להט – אני מוכה
קיפאון לפי שאני שונה ממנו ,אני מתלהט לפי שאני דומה לו .המילים הללו,
שנצרבו בתודעתי עוד בהיותי נער ,קיבלו לפתע משמעות אחרת ,אפיקורסית,
ארוטית .גופינו זהים ,בשרנו אחד ,שוב לא יופרד ,שוב לא יחולק.
נסער מן הגילוי ,הפכתי ער בשנית לריח שעמד באפי .היה זה ניחוח רענן ,בעל
ארומה מתקתקה־מרירה כריחם של אלף שדות ילדות ,שמילא את נפשי עד
גדותיה והציף בי תחושות ללא שם .ניגשתי אל ארון הבגדים ופתחתי את אחת
הדלתות .בזו אחר זו ,סדורות בסדר מופתי ,היו תלויות שם שמלות מכל המינים
והצבעים :שמלות סא ֵטן מעומלנות עם צווארוני מלמלה וחפתי תחרה ,שמלות
קיץ עשויות משי דק ואוורירי ,חצאיות מחויטות מכותנה משובחת ,טוניקות
פשוטות מבד גס; יכולתי לדמיין כל אחת ואחת מהן מפארת את גופה של
אמינה ,כמו מנגינה מרהיבה הזוכה למגוון אינסופי של וריאציות ,המבליטות
בכל פעם קו אחר בהרמוניה הכללית .בין שלל האריגים ,הדוגמאות והצבעים
