Page 80 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A

‫‪Pg: 80 - 3-Front 21-05-11‬‬

‫‪ 80‬פ נ י י א נ ו ס‬

‫את מראה פניה של אמו ומראה גופה של פילגשו‪ .‬הבטתי ברוב ריכוז בפני האבן‬
‫החתומות‪ ,‬נעדרות ההבעה‪ ,‬עד שלפתע בא ונעמד עורב על ראש הפסל‪ .‬הייתה זו‬
‫ברייה מרופשת במקצת‪ ,‬גדולה יחסית לבני מינה‪ .‬בתחילה עסקה במשנה מרץ‬
‫במחיטת נוצותיה‪ ,‬אבל אז לפתע‪ ,‬משהבחינה בנוכחות זרה‪ ,‬פסקה ממלאכתה‬
‫ופנתה להביט בי ממרום מושבה‪ .‬המבט שזרקה בי היה נרגז בתכלית‪ ,‬וכמו כדי‬
‫להביע את מורת רוחה‪ ,‬פצתה את מקורה הדוקרני והמטירה על ראשי מבול של‬
‫צווחות נוזפניות‪ .‬לאחר שסיימה במסכת הגידופים‪ ,‬הפנתה אליי את צדודיתה‬
‫והסתלקה בחיבוט כנפיים‪ .‬עייפות גדולה נפלה עליי לפתע‪ .‬השתרעתי בפישוק‬
‫איברים על הדשא‪ ,‬הפקרתי את גופי למגעו הרטוב של העשב וצללתי בן־רגע‬
‫לשינה טרופה ונטולת חלומות‪ .‬הקצתי בפתאומיות לתחושה של טיפות‬
‫המתופפות על פניי‪ .‬פקחתי את עיניי וגיליתי מעליי שמיים כבדים ואפלים‪,‬‬
‫מלאים ענני סערה‪ .‬רוחות חזקות נשבו והטפטוף איים להפוך למבול‪ .‬מיהרתי‬
‫בחזרה אל רוּ גינמר‪ ,‬וכשהצלחתי לבסוף לעצור מונית כבר הייתי ספוג מים מכף‬
‫רגל ועד ראש‪ .‬צנחתי אל המושב וצופפתי את איבריי קרוב־קרוב‪ ,‬מבקש לפוגג‬
‫את הצינה שאחזה בהם‪ .‬ידי גיששה בתוך כיס מעילי הפנימי‪ ,‬תרה אחר היומן‪,‬‬
‫לוודא כי לא ניזוק בגשם‪ .‬בתוך כך הייתי מביט במפלי המים ניגרים על העולם‬
‫שמחוץ לשמשת הרכב‪ .‬מבעד למסך הגשם הזדקרו צריחיה הקודרים של‬
‫קתדרלה גותית כאצבעותיו הגרומות של שלד הנשלחות בתחינה אילמת אל עבר‬

‫שמיים זועפים‪.‬‬
‫הגשם הוסיף לרדת בשעה שנכנסתי למלון‪ .‬חציתי את מבואת הכניסה‬
‫השוממה ועליתי לחדרי‪ .‬בהיכנסי אל החדר נתקפתי מיד תחושה מעיקה של אי־‬
‫נוחות‪ .‬בחדר עמדה צחנה מוזרה ומחליאה‪ ,‬גולמית כמעט‪ .‬פתחתי את החלונות‪.‬‬
‫השמיים היו קודרים וכבדים‪ ,‬אך נוגה חיוור‪ ,‬בלתי־נראה כמעט‪ ,‬חמק פנימה ונח‬
‫ברכות על החדר ועל המיטה סתורת המצעים‪ .‬בעיני רוחי ראיתיו מחליק על גופה‬
‫הנם של אמינה‪ ,‬הגוף העירום והחם‪ ,‬המצפין את מכמניו תחת השמיכה‪ .‬מיהרתי‬
‫לפשוט את בגדיי הרטובים ולהניחם לייבוש‪ .‬לאחר מכן התיישבתי על המיטה‬
‫ועיסיתי בחוזקה את ירכי הכואבת‪ .‬מזגתי לי כוסית ושלפתי את היומן מכיס‬
‫המעיל‪ .‬הרקתי לגרוני את הכוסית בלגימה מהירה ומזגתי מיד אחת נוספת‪.‬‬
‫הצחנה בוששה להיעלם‪ .‬נטלתי בידי את הכריזנטמה האחרונה שעוד עמדה‬
‫בלבלובה וקירבתי אותה אל אפי‪ ,‬אך ניחוח האבקנים לא היה בו כדי להאפיל על‬
‫ריח הבאשה האיום שעמד בחלל החדר‪ .‬ראשי המה אלף קולות‪ ,‬המולת מחשבות‬
‫תועות וסותרות – חלקן מגוחכות וחסרות פשר‪ ,‬אחרות מזרות אימה ומאוסות –‬
‫וכולן מטיחות את ראשי שוב ושוב כנגד קיר ברזל‪ .‬התרוממות הרוח שחשתי‬
‫במהלך השעות החולפות התפוגגה כלא הייתה ופינתה את מקומה לקדרות‬
‫שוקענית‪ ,‬לבהלה עמומה ומדריכת שלווה‪ ,‬שהקימה בחזי שוב ושוב את רשמיה‬