Page 81 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 81
Pg: 81 - 3-Front 21-05-11
נ ג ר ד ו 81
המבעיתים של טבילת האימים שנזדמנה לי בביתו של אמברוזיו .הצחנה האיומה
העבירה אותי על דעתי ועוררה בי תחושת קבס כבושה; אורה הצהבהב־חיוור של
מנורת התקרה הניע צללים על קירות החדר ,ותזזיתם עוררה את דמיוני המודלק
וגירתה את עצביי המרוטים ממילא .לכל אלה התווספו כעת רוחות פרצים ומטחי
גשם פרועים שהלמו בלא רחם על התריסים והקימו שאון מחריש אוזניים .אנוס
הייתי למלט עצמי מהמקום הזה ולתור אחר מפלט לרוחי הרוגשת.
סרתי אל ביסטרו ֵש ְראמי בתקווה לפגוש שם את ז'ורז' סימון ,שכן זכרתי כי
נהג לפקוד את המקום בקביעות כדי ללגום כוסית של צהריים .המקום המה
אנשים שחיפשו מפלט מהגשם ,אבל לא התקשיתי להשיג מקום באחת הפינות
המבודדות שבקומה השנייה .ישבתי ספון במעילי ,משתדל להצניע את דמותי
ככל האפשר ,והמתנתי לבואו של סימון ,בתקווה שיוכל להקל במשהו על
מכאוביי .תיאבון גדול לא היה לי .כרסמתי בחוסר חשק כעכים יבשים ושתיתי
רום זול וחריף במיוחד .הבטתי ביומן המונח על השולחן וניסיתי להשליט סדר
במחשבותיי .אך לשווא :ראשי לא היה כשיר למלאכת החשיבה הלוגית .נתון
הייתי לקדחת מוזרה שקנתה לה שלטון על כל מעייניי .רוחי הפליגה במעגלים,
נתונה עד כלות לעריצותו של חיזיון אחד ,תמונה אחת שאצרה בחובה את כל
ההבטחות כולן .שוב ושוב ,ובלי הרף ,שבתי בעיני רוחי אל אותו לילה ,כמבקש
לענג את הגוף בכוחו של זיכרון ולהרוות את צמאון הלב בתעתועים דחוקים.
מעט־מעט הקמתי את מערומיה לחיים ,עד כי השאתי את דמיוני להאמין כי היא
ניצבת מולי בשר ודם .לרגעים כמעט יכולתי לחוש בידה על ירכי ,מלטפת
ומפיקה עונג לא מוכר מגופי ,בשפתיה משוטטות במורד בטני ,בשרירים היונקים
אותי אל תוככיה בעוצמה מרעידת עולמות .גופי אוּ ָכּל באש ,יובש נורא עמד
בפי .הרקתי לגרוני את שארית הרום שנותרה בבקבוק .כשאמצא אותה ,חשבתי,
ישוב הכול על מקומו; הצער ,האימה ,ייסורי הגוף ,תעוקת הזיכרונות ,האשמה,
הכול ישכך ויגווע תחת מגע ידה ,הכול יישטף אל בין ירכיה החמות ויתנקז אל
המעיין הכמוס והמופלא שתחת טבורה .דמותה הייתה לי מפלט ,קו נסיגה
אחרון ,שמעבר לו מצויה רק תהום נשייה .בראשי הדהדו מילותיו של פאולוס:
וכי תהיה לי נבואה ,ואדע את כל הסודות וכל הדעת ,וכי תהיה לי כל האמונה עד
כי אעתיק הרים ,ואין בי אהבה – הייתי כ ֵאין .אצבעותיי נסגרו בכוח על היומן.
האיש הזה ,קנוכן ,שעליו ידעתי אך מעט ,דומה שחולקים אנו יותר מכפי שרציתי
להודות .תהיתי אם כתב עליה ביומנו ,אם נתן ביטוי לרגשותיו ,לתשוקתיו ,אולי
אף להזיותיו הטרופות .תהיתי כיצד נתגלגל היומן לידיה ,ומדוע זה סברה כי
אמצא בו את המפתח להצלתה.
