Page 77 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 77
Pg: 77 - 3-Front 21-05-11
נ ג ר ד ו 77
יוכלו להעיד כמה וכמה מכרים משותפים – לא התעוררה בינינו מחלוקת ,ולו
הקלה ביותר?"
"קשרי ידידות קרובים ,בהחלט" .סינן באירוניה ,תוך שהוא מוחץ בעצבנות
את בדל הסיגריה במאפרה" ,אבל הוא גם סיפק לך מורפיום משובח ,לא כן?
לדאבון הלב ,במהלך שנות שירותי הארוכות ראיתי לא פעם אילו מעשי נבלה
מסוגלים לבצע אנשים מסוגך .נכון שבמקרה שלפנינו נדרשים יצירתיות ודמיון
מיוחדים "...הוסיף ,תוך שהוא עושה עצמו כמעלעל בניירת המונחת לפניו,
"אבל הנה ,רשום לי כאן שעבדת תקופה קצרה כעיתונאי ,במהלכה הפגנת כושר
המצאה לא מבוטל ,לא כן?" הוא הצניע חיוך מתחת לשפמו.
הייתי כמסומר אל כיסאי .הנה כי כן ,חששותיי נתממשו! לא היה עוד ספק:
קנוניה מתועבת נרקמה נגדי .בתום לב פסעתי אל תוך המלכודת שהטמינו לי ֵארו
ואנשיו ,ועתה לא נותר בידי אלא לקוות כי יימצא מי מבין בעלי ההשפעה
בקונסוליה האמריקאית שיטיל את כובד משקלו כדי לשחררני .אמברוזיו המסכן,
מדוע היה עליו לשלם את מחיר נקמתם המתועבת בי? התפתלתי בכיסאי וחשתי
כיצד גוש משנק נוצר בגרוני .לא האמנתי כי זהו גורלי .אני מוכרח לדבר עם
סאם ,חשבתי .הוא ,שהכניס אותי בסבך הצרה הזאת ,כבר ימצא דרך לחלץ אותי
ממנה .באותו רגע ממש ,כהד להרהוריי ,החריד צלצול טלפון את אוזניי וקטע
את מחשבתי .קצין המשטרה הרים את השפופרת והצמידה לאוזנו .ניכר מיד כי
דיבר עם אחד הקצינים הממונים עליו ,שכן בהישמע הקול מן האפרכסת ,ועוד
לפני שהספיק להשיב מילות ברכה ,נזדקף מוכנית במושבו ,מתח את גבו כחייל
צייתן ופניו נדרכו .השיחה ארכה כשתי דקות ,לא יותר ,במהלכן המטיר הקול
פקודות ברצף .פניו של האיש עטו ארשת גלויה של מורת רוח ,נחיריו רטטו
מכעס וסומק פשה בלחייו.
"בהחלט ,אדוני ,אני מבין" ,אמר בנימה מאופקת ,אצבעותיו מתופפות
בעצבנות על המכתבה וקרחתו נמלאת אגלי זיעה שבהקו תחת אור המנורה.
לבסוף תלה את השפופרת במקומה והביט בי בארשת נזופה .עיניו בהו בי נכחן,
ללא תנועה ,כאילו הביט דרכי ,וניכר היה כי ראשו מעבד את המידע שזה עתה
נמסר לו.
"אתה חופשי ללכת" ,הטיח לבסוף ,והוסיף בטון מפורש של איום" :מתברר
שיש לך ידידים רבי השפעה .אבל אל דאגה ,אני נותן לך את דברתי כי משטרת
פריז עוד תבוא איתך חשבון על פשעיך .אתם האמריקאים בטוחים שעם הכסף
שלכם אתם יכולים לקנות הכול .ובכן ,תן לי לסבר את אוזניך :הכבוד והמוסר
הצרפתי אינם עומדים למכירה"...
הייתי כה המום מהתפנית ,עד כי נותרתי קפוא במקומי ולא יכולתי למלט הגה
מפי .באי־רצון קרא הקצין לסוהר והורה לו להתיר את אזיקיי ולהשיב לי את
