Page 88 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 88
Pg: 88 - 3-Front 21-05-11
88פ נ י י א נ ו ס
"חוששני שכן "...השבתי ,ומיד כבשתי את עיניי בבקבוק הריק.
"אה ,טוב .החלאות .לא נפטרים מהם בקלות כזאת".
הוא הזמין ויסקי כפול וליווה במבטו את עכוזה של המלצרית המתרחקת.
לאחר שתיקה קלה גבר עליי פחזי" :סימון ,יש לך משהו בשבילי?" השתדלתי
שלא לתלות בו מבט מתחנן.
"לדאבוני לא .אלה ימים קשים .מאז שפוטרתי אני בקושי מסוגל לדאוג
לעצמי".
בן־רגע נגוזו כל תקוותיי .חשתי מובס ונתקפתי חולשה .סימון הבחין בכך
והגיש לי את כוסי" .שתה!" ציווה עליי" ,זה יעזור קצת" .שתיתי את שארית
המשקה ,והאלכוהול הקהה במעט את כאבי.
"פוטרת?" שאלתי לבסוף ,באיחור מה.
הוא הנהן" .לקח להם זמן ,לחזירים המתועבים ,אבל בסוף הם גילו לאן
נעלמים להם משככי הכאבים ...מילא ,היה עליי לעזוב כבר מזמן את בית
האסורים הזה ,אך על קשריי עם הפרופסור שמרתי ,והוא נותן לי מרשם בכל
פעם שצריך".
"אתה חושב שיסכים לראות אותי?" שאלתי לבסוף בהיסוס.
"זה תלוי "...השיב וזרק בי מבט שאינו משתמע לשתי פנים.
"אמור לו שאשלם ביד נדיבה".
"גש אליו בעצמך" ,אמר ברוב אדיבות" .ארשום לך את כתובתו ,לא תתקשה
לאתרו" .הוא שלף עט מכיס חולצתו ושירבט דבר מה על מפית נייר.
נטלתי את המפית בידי ,אך בטרם עלה בידי לקרוא את הכתוב בה הבחנתי
בזווית העין בדבר מה שעורר בי תחושה מבעיתה .בלי כל התרעה מוקדמת קמה
בי אותה תעוקה מוזרה ,העולה מקרקעית הנשמה ואינה פוסקת עד שהיא אוחזת
בכל הישות כולה .זינקתי ממושבי ,ובלי להיפרד מעל סימון פרצתי במנוסה
בהולה אל עבר היציאה ,רומס בדרכי את המלצרית האומללה ,מפלס לעצמי
דרך ,במהלומות ידיים ומרפקים ,בין באי המקום ,שנרתעו מפניי באימה .דהרתי
במורד המדרגות אל קומת הקרקע ומשם שעטתי אל הרחוב כל עוד נפשי בי.
בהגיעי אל שפת המדרכה עצרתי לרגע ,כיוון שנתקפתי סחרחורת עזה ,ואז
נשאתי את רגליי בריצה מבועתת ,ויותר לא עצרתי עד שנמצאתי שוב בחדרי,
ספון היטב מאחורי דלת מוגפת ונעולה .במהלך שארית היום נותרתי מסוגר
בחדרי ולא העזתי לצאת ,אפילו לא כדי לקנות סיגריות .משך כל אותו לילה
התקשיתי לסלק את המראה מראשי .שוב ושוב ראיתי אותו יושב שם לבדו ,בקרן
זווית ,מרחק לא רב ממני ,פניו מוצללים תחת מגבעת שחורה ,עיניו נסתרות,
שקועות בעלטה ,ואף על פי כן אני יודע שהוא צפה בי .רגליו ,משוכלות זו על
גבי זו ,חושפות גרב לבן ועליו רקומים ראשי תיבות.
