Page 129 - PARSHIYOT MEHAHAYIM -avi skali
P. 129

‫‪Pg: 129 - 5-Front 22-04-14‬‬                           ‫‪5‬‬

‫ תודלות תשרפ‬   ‫בא עשו מן החוץ היה אומר לאביו‪ :‬אבא‪ ,‬המלח מהו שתהא‬
               ‫חייבת במעשר? והיה תמה יצחק ואומר‪ :‬ראה בני זה‪ ,‬כמה דקדק‬
               ‫במצוות‪ .‬היה אומר לו אביו‪ :‬בני‪ ,‬היכן היית היום הזה? והוא אומר‬
               ‫לו‪ :‬בבית התלמוד‪ ,‬לא כך הוא הלכה מן כך וכך‪ ,‬לא כך איסורו‪,‬‬
               ‫לא כך התירו‪ ,‬ומתוך דברים אלו הווה צדו בפיו‪ ,‬על כן אהבו"‬

                                                                 ‫(תנחומא בראשית כז‪ ,‬ח)‪.‬‬

          ‫רש"י מתמצת את הדברים בצורה חדה וברורה‪'" :‬יודע ציד' – לצוד‬
          ‫ולרמות את אביו בפיו‪ ,‬ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן‪,‬‬
          ‫כסבור אביו שהוא מדקדק במצות"‪ .‬אבל לא רק יצחק זכה להיות ניצוד‬

                                                              ‫בפי עשיו‪ ,‬אלא כל הבריות כולן‪:‬‬

               ‫"ויהי עשו איש יודע ציד – צד את הבריות בפיו‪( " ...‬מדרש רבה‪ ,‬סג)‪.‬‬

                                ‫צעקת הצייד‬

          ‫עשיו היה צד את הבריות בדבריו‪ ,‬מרמה את אביו בפיו‪ ,‬ומציג לכולם‬
          ‫מציאות אחת‪ ,‬בעוד שהמציאות הייתה אחרת לגמרי‪ ,‬כפי שמתאר אותה‬

                                                                                              ‫המדרש‪:‬‬

               ‫"אתה מוצא‪ ,‬כל עבירות שהקדוש ברוך הוא שונא‪ ,‬כלן היו‬
               ‫בעשיו‪ :‬עיניים רמות‪ ,‬לשון שקר‪ ,‬ידים שופכות דם נקי‪ ,‬לב חורש‬
               ‫מחשבות און‪ ,‬רגלים ממהרות לרוץ לרעה‪( "...‬תנחומא‪ ,‬בראשית‬

                                                                                           ‫כז‪ ,‬ח)‪.‬‬

          ‫זאת הייתה דרך החיים שלו‪ִ ,‬מרמה‪ ,‬ציד אנשים‪ ,‬הצגת המציאות כבחירתו‬
                                                  ‫– ללא שום קשר לאמת וללא שום בעיה‪.‬‬

          ‫נראה לי שהמפגש עם יעקב היה סוג של נקודת שבירה – של האמת‬
          ‫הפנימית העמוקה של יעקב אל מול השקר‪ .‬מפגש עם נקודת אור‬
          ‫שהראתה לעשיו את האמת לרגע קט אחד‪ ,‬שהוציאה ממנו צעקה פנימית‬
          ‫עמוקה‪ .‬נקודה שבה עשיו הודה בקול רם‪' :‬אם אמשיך ואדבק בדרך‬

                                                  ‫החיים הזאת שסיגלתי לעצמי‪ ,‬אני אמות'‪.‬‬

‫‪129‬‬
   124   125   126   127   128   129   130   131   132   133   134