Page 128 - PARSHIYOT MEHAHAYIM -avi skali
P. 128
Pg: 128 - 4-Front 22-04-14
"וטעם הנה אנכי הולך למות – שבכל יום ויום הוא מסתכן בעצמו, פרשיות מהחיים
כאשר יצא לצוד שמא יהרגוהו החיות .ויתכן שימות קודם אביו"
(אבן עזרא ,בראשית כה ,לב).
"'הנה אנכי הולך למות' – בכל יום אני הולך לצוד חיות ביערים 4
המצויים שם דובים ואריות וחיות רעות ואני מסוכן למות ,למה
זה לי להמתין חלק בכורה לאחר מיתת אבינו" (רשב"ם ,בראשית
כה ,לב).
תימוכין נוסף לתחושת המוות שרדפה את עשיו בן ה 15-נוכל למצוא
במדרש המספר לנו שלעשיו היו "בגדי חמודות" ,שהועברו מדור לדור
עוד מאדם הראשון ,ונמרוד ,המלך הרע של התקופה ,חמד בגדים אלו
לעצמו ולכן ביקש להורגו:
"'הנה אנכי הולך למות' – שהיה נמרוד מבקש להמית אותו בשביל
אותו הבגד שהיה לאדם הראשון ,שבשעה שהיה לובשו ויוצא
לשדה היו באים כל חיה ועוף שבעולם ומתקבצין אצלו" (בראשית
רבה סג ,יג).
אבל אם נתבונן ברמה עמוקה יותר של אישיותו של עשיו ,נוכל להבין
שאמירתו של הנער אינה באה רק מתוך מקום של סכנה במהלך ציידו.
עם המציאות הזאת ,הוא ידע להתמודד היטב .אמירתו "הנה אנוכי הולך
למות" ,מבטאת צעקה פנימית עמוקה יותר המבקשת שמישהו יקשיב לה.
אם נסתכל יותר לעומק על עשיו ,על דרכיו ועל מהלכיו ,נגלה שציד
החיות היה הציד השולי בחיים שלו .הציד המשמעותי בחיי עשיו היה
דווקא ציד אנשים .עשיו היה משתמש בפיו כדי לספר לכל העולם סיפור
אחר לגמרי מהמציאות הקיימת .כל מי שהיה מסתכל על עשיו היה יכול
לטעות ולחשוב שמדובר בצדיק יסוד עולם ,שכל חייו עסוק בדקדוקי
מצוות קלה כבחמורה:
"מהו 'כי ציד בפיו'? היה צד את יצחק הצדיק בפיו ...כשהיה
במחצית הראשונה של המאה ה .12-נודע במיוחד בנטייתו להיצמד לפשט הכתוב
בעת פירוש המקראות.
128
