Page 145 - PARSHIYOT MEHAHAYIM -avi skali
P. 145
אציו תשרפ Pg: 145 - 5-Front 22-04-14
" ַה ַּפ ַעם א ֹו ֶדה ֶאת-ה'"66
שתי סבתות היו לי .סבתא אסתר ז"ל הגיעה ממרוקו וסבתא תמר ז"ל הגיעה
מתימן .על אף המקומות השונים שמהן הן הגיעו ,אם תשאלו אותי עכשיו מה
הכי אפיין אותן ,מה היה טבוע בהן ,מה תפס אותי במפגש איתן – התשובה
תהיה זהה .ההודאה לקב"ה בכל זמן ,בכל מקום ובכל מצב .לא משנה מה
היה המצב בבית ,המצב הבריאותי או הכלכלי ,המצב הלאומי או כל מצב
שתרצו – בפיהן הייתה אמירה אחת בלבד :תודה לקב"ה .לא אמירה מהפה
לחוץ ,אלא משהו פנימי ועמוק ממש .הכרת תודה גדולה וענקית במובן
הכי מלא שלה .גם בביקור האחרון שלי אצל סבתא תמר ,כמה ימים לפני
הסתלקותה מן העולם ,כשהייתה חלשה מאוד ,נותרה התשובה השגורה בפיה
אבל בעיקר טבועה בלבבה – "ברוך ה'" .הודאה פשוטה ,פנימית ועוצמתית.
במרוצת החיים ,התרגלתי במקרה הטוב להודות לה' רק על ניסים גלויים (לפי
הבנתי הצנועה) ,דברים שנראים לי באמת חריגים ויוצאי דופן .לא זוכר את
עצמי עוצר לרגע להודות לקב"ה על החיים הפשוטים ,על הנשימות הרגילות
ועל הדברים שנראים כל כך טריוויאליים .התפוח נפל הרחק הרחק מהעץ.
בפרשת "ויצא" נקבע יסוד נצחי וגדול בעם ישראל ,יסוד שעל שמו כולנו
קרואים והוא טבוע בנו ,הוא חלק מה DNA-שלנו ,הוא חלק מהפוטנציאל הגלום
בנו .אמנם ,במרוצת האתגרים ,המשימות והמכשולים הוא נשכח לפעמים –
ועל האתגר הזה אני מבקש לעמוד .אני מדבר ,כמובן ,על יסוד ההודאה.
עד שבאה לאה
יעקב התחתן עם לאה ועם רחל ועם שתי השפחות שלהן .הראשונה
ללדת הייתה לאה ,שהביאה ארבעה ילדים לעולם ואז עצרה מלדת.
משהו חשוב מאוד מתרחש לאחר הלידה הרביעית:
" ַו ַ ּי ְרא ה' ִּכיְ -שׂנ ּו ָאה ֵל ָאהַ ,ו ִ ּי ְפ ַּתח ֶאתַ -ר ְח ָמ ּה; ְו ָר ֵחלֲ ,ע ָק ָרהַ .ו ַּת ַהר
66פרשת ויצא ,תשפ"א.
145
