Page 229 - PARSHIYOT MEHAHAYIM -avi skali
P. 229
יחיו תשרפ Pg: 229 - 8-Front 22-04-14
מהאמירה הכללית הזאת של יעקב ,אשר משמשת מסגרת חשובה
ועיקרית ,הוא יוצא לברכות פרטניות לכל אחד מהשבטים .לכל אחד
מהם הוא מדגיש את הכוח המיוחד לו ואת תכונתו המרכזית שתסייע
למאמץ הלאומי המאוחד .כך ,למשל ,הוא מציין בברכתו ליהודה את
גבורתו כארי ,את קלות הרגלים והזריזות בברכתו לנפתלי ,ואת יכולתו
של יששכר לשאת בעול התורה כ"חמור גרם".
איש כברכתו
את פרק הברכות השבטיות מסיימת התורה באמירה כללית נוספת
המופנית לכלל השבטים .אמירה זו מעוררת תמיהה ומצריכה עיון:
ַו"ְי ָָּכב ֶלרְ-ך ֵא ֶ ּלא ֹוהָת ׁ ִםש ְבֵ -ט ִיא ִייׁ ְששָׂרֲאֵ ׁאֶשל,ר ׁ ְ ְּכש ִֵנביְרם ָכ ָעת ָֹו,שׂ ֵרּב;ַ ְרו ְ ֹזךאאֹ ָתת ֲאם ׁ ֶ"ש(רבּ ִ -רד ֶ ּבארשיָל ֶתהםמ ֲטאִ ,ביכ ֶהח)ם,.
על פי הדקדוק העברי היה צריך לכתוב' :איש אשר כברכתו ,ברך אותו'.
אז מה המשמעות של "ברך אותם"? רש"י מסביר את הדברים:
"'וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם' – והלא יש מהם
שלא ברכם אלא קינטרן? אלא כך פירושו 'וזאת אשר דבר להם
אביהם' מה שנאמר בענין .יכול שלא ברך לראובן שמעון ולוי?
תלמוד לומר :ויברך אותם ,כולם במשמע".
'ברך אותם' – לא היה לו לומר אלא איש אשר כברכתו ברך אותו.
מה תלמוד לומר ברך אותם? לפי שנתן ליהודה גבורתו של אריה,
ולבנימין חטיפתו של זאב ,ולנפתלי קלותו של איל .יכול שלא
כללן בכל הברכות? תלמוד לומר :ברך אותם" (שם).
רש"י מלמד אותנו יסוד גדול ועצום – כל ברכה שניתנה לאחד מהשבטים
בצורה ייחודית ופרטנית היא נתינת כוח לכל שבט בכלל עם ישראל.
כך הופכים להיות "בני ישראל" .אמנם כל שבט בורך בברכה ייחודית
לו – בשבט יהודה בלטו הגבורה והמלוכה ,בשבט נפתלי בלטה הזריזות
ובשבט יששכר בלט עמלה של תורה; אבל כל אחת מהברכות האלו חלה
על כולם ,מתקיימת בכולם .ה DNA-הזה הוא משותף עם כל הפוטנציאל
229
