Page 397 - PARSHIYOT MEHAHAYIM -avi skali
P. 397
המורת תשרפ Pg: 397 - 13-Front 22-04-14
יהודי שיחיה במצרים חיי שעבוד ,שיחווה חוויות נוראיות ,ושיראה בעיניו
מראות קשים מאוד ,זקוק ליכולת להרים מבט ולחזות בעצים שנטע סבא
יעקב .בכל פעם שקצת קשה ,מסתכלים על העצים הנטועים ומקבלים
כוחות להחזיק מעמד .אותו ילד ודאי יזכור שתכלית עצים אלו היא בניית
המשכן ,שאוטוטו תקרה ותתרחש .כך הוא יקבל כוח עצום לשרוד את
חשכת השעבוד.
העצים שנטע יעקב אבינו נטעו תקווה בלב כלל ישראל במצרים ,הם
ידעו שיום יבוא ודבריו של יעקב יתקיימו והם יידרשו לבנות משכן .זה
נראה רחוק ולא מציאותי – אבל העצים הנטועים שלא נשברים מסמלים
את התקווה .דווקא במצרים הקשה ,שהנמצאים בה היו שרויים במ"ט
שערי טומאה ,דווקא שם יינטעו העצים שישמשו מסגרת למשכן ה'.
בתוך המציאות ההזויה הזאת בני ישראל יישאו את עיניהם אל המשכן,
שעל פי כמה פרשנים ,מסמן יותר מכל את החופש ואת העצמאותו
של עם ישראל .זו דרכו של יעקב שהקים את "עם הנצח" שלא מפחד
מדרך ארוכה.
השכינה יורדת לקרשים
המדרש הבא מלמד אותנו שהקב"ה מייחס לאותם קרשים חשיבות יוצאת
דופן .כאשר משה רבנו מצטווה על הקמת המשכן ,הוא מתקשה להבין
כיצד יכול הקב"ה לצמצם את שכינתו במקום מוגבל .תשובתו של הקב"ה
למשה מלמדת אותנו על חשיבותם ועל תכליתם של קרשי המשכן:
"ר' יודה בר סימון בשם ר' יוחנן ,שלושה דברים שמע משה
מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו .בשעה שאמר לו 'ועשו לי
מקדש' אמר משה לפני הקב"ה ,ריבונו של עולם' ,הנה השמים
ושמי השמים לא יכלכלוך' ואתה אמרת ועשו לי מקדש? אמר
לו הקב"ה ,משה ,לא כשאתה סבור ,אלא עשרים קרשים בצפון
ועשרים בדרום וח' במערב ואני יורד ואצמצם שכינתי ביניהם
למטה ,דכתיב ונועדתי לך שם"( .פסיקתא דרב כהנא ,פיסקא ב).
עשרים קרשים בצפון ,עשרים בדרום ושמונה במערב .דווקא שם מצמצם
397
