Page 201 - MOTIV-YEMY HSOFTIM.MOTIV-YEMY HSOFTIM.1A
P. 201

‫‪Pg: 201 - 7-Front 21-10-20‬‬

‫ימי השופטים‬

‫"אתם יודעים היכן מחנה מדיין חונה כרגע?"‪ ,‬שאל גדעון את‬
                                                          ‫שלושת הבחורים‪.‬‬

‫"בעמק יזרעאל‪ ,‬אדוני"‪ ,‬ענה אחד הבחורים‪" ,‬מרוב אנשים‬
‫וגמלים אי אפשר לראות את אדמת העמק"‪ .‬רעד עבר בגוף הבחור‬
‫בהיזכרו בכמות הלוחמים‪" ,‬יש שם מאות אלפי לוחמים‪ ,‬הם כנראה‬
‫יודעים שאתה מגיע לתקוף אותם מהדרום‪ .‬או שהם מחכים לך או‬

    ‫שבקרוב יתחילו לנוע דרומה ולהשחית את כל הנמצא בדרכם"‪.‬‬
‫גדעון טפח על שכמם של הבחורים בעידוד‪" ,‬אל תדאגו חברים‬

                ‫יקרים‪ ,‬אנחנו לא לבד‪ ,‬ה' אלוקי אבותינו יילחם לנו"‪.‬‬
                           ‫הבחורים ניסו לחייך בביטחון אל מנהיגם‪.‬‬

         ‫"אתם יודעים מה קורה עם האחים שלי?"‪ ,‬שאל בתקווה‪.‬‬
         ‫הבחורים השפילו מבטם‪" ,‬לא אדוני‪ ,‬אנחנו לא יודעים"‪.‬‬
‫גדעון עצם את עיניו‪ ,‬חושש לגורל אחיו‪ ,‬נכלל ביוצרו‪ .‬הוא חש‬

                     ‫רעד בגופו‪ ,‬מרגיש את רוח הנבואה צולחת עליו‪.‬‬
‫"רב העם אשר איתך מתתי את מדיין בידם‪ ,‬פן יתפאר עליי ישראל‬
‫לאמר ידי הושיעה לי"‪ ,‬אמרה הנבואה‪" .‬ועתה‪ ,‬קרא נא באוזני העם‬

                                       ‫לאמר‪ ,‬מי ירא וחרד ישוב לביתו"‪.‬‬
‫המחשבות טורפות את מוחו של גדעון‪" :‬אנחנו בסך הכול‬
‫שלושים ושניים אלף אנשים שלא נוסו במלחמה‪ ,‬נגד מאות אלפי‬
‫לוחמים‪ .‬בדרך הטבע אין שום סיכוי שננצח‪ ,‬אבל אם ננצח אף על‬
‫גב שאנו מעט יחסית‪ ,‬באמת יכולה ליפול בידנו הטעות כי אנחנו‬

                                               ‫אלו שניצחו את המלחמה"‪.‬‬
‫גדעון נשא עיניו אל אנשיו‪ ,‬רואה ביניהם זקנים וילדים אשר פחד‬
‫מציץ מבין ריסי עיניהם לנוכח בשורות השליחים‪" .‬אחיי ורעיי‬
‫היקרים‪ ,‬השם ציווה שכל מי שיש בליבו פחד ומורא מפני המלחמה‬
‫ילך וישוב לביתו‪ .‬אנא אחיי‪ ,‬אל תתביישו‪ ...‬אין לאיש להקפיד או‬
‫ללעוג למי שיחזור לביתו‪ .‬בין כה וכה לא נוכל לצאת כולנו למלחמה‪,‬‬
‫כי אין ברצון השם שיהיה צבאנו גדול‪ .‬לכן‪ ,‬אחיי האהובים‪ ,‬כל מי‬

‫‪201‬‬
   196   197   198   199   200   201   202   203   204   205   206