Page 250 - MOTIV-YEMY HSOFTIM.MOTIV-YEMY HSOFTIM.1A
P. 250
Pg: 250 - 8-Back 21-10-20
האוצרות האבודים
"מואבית?! לא יכול להיות! ראית באיזו צניעות היא לבושה?
אפילו שהכול סמרטוטים היא עטופה מכף רגל ועד ראש ,אפילו
שערה אחת לא מבצבצת מכיסוי ראשה ,"...השיבה חברתה.
"את צודקת! ראית את הפנים שלה? מתביישת להרים מבטה
מהקרקע ,לא יכול להיות שהיא מואבית! המואביות פרוצות!",
סחה אישה נוספת.
"אף על פי כן ,אני בטוחה שהיא בחורה מואבית ,"...אמרה
השואלת.
"נו ...טוב ...טוב ...שמענו אותך! מואבית ."...קולות השאלות
ליוו את שתי הנשים השבות לחורבה אשר הייתה בעבר ביתו
המפואר של אלימלך.
צרימת צירים חלודים נשמעה כאשר שתי הנשים דחפו בכוח את דלת
העץ הכבדה שהייתה מוגפת יותר מעשר שנים .קול ציוץ עכברים
מבוהלים עלה כאשר נכנסו הנשים לממלכתן רבת השנים .ריח
הטחב עלה באפי הנשים המנסות לשמור על קור רוח בראותן את
העכברים הנסים לכל עבר כדי למצוא מקלט מפני הפולשים .נעמי
ורות מחייכות במבוכה אחת לחברתה" .בואי נפתח את החלונות,
נאוורר קצת את הבית ולאחר מכן נשב לאכול" ,אמרה נעמי בחיוך.
שתי הנשים ניגשו לפתוח את החלונות והדלתות ,מקימות ,בכוונה
תחילה ,רעש אשר יסלק את העכברים הרובצים בכל פינה .נעמי
מהלכת בביתה כבתוך חלום ישן ,מכל פינה צצים זיכרונות המעלים
דמעות בעיניה .רות מתבוננת בחמותה ,חשה כאב בליבה בהבינה
את המתחולל בקרב נעמי .היא מתקרבת אל חמותה ,מחבקת את
הגוף השברירי כמנסה לנסוך לתוכו כוח .בכי קורע לב נשמע מפי
נעמי ,בכי על ימים וורודים שהיו ולא ישובו עוד .רות מחבקת,
מכילה ,מנסה לנחם ולעודד את האישה חסרת התקווה .דקות
ארוכות בוכות אחת בזרועות חברתה ,מתנחמות אחת על השנייה.
250
