Page 251 - MOTIV-YEMY HSOFTIM.MOTIV-YEMY HSOFTIM.1A
P. 251

‫‪Pg: 251 - 8-Back 21-10-20‬‬

‫ימי השופטים‬

‫"בואי אימא‪ ,‬בואי נצא החוצה קצת‪ ,‬את חייבת לשבת לאכול‪,‬‬
                                      ‫עדיף שתאכלי בחוץ באוויר הצח"‪.‬‬

‫הן סועדות את ליבן‪ ,‬יושבות על גדר האבנים שלפני הבית‪,‬‬
‫מחשבות על העתיד טורפות את ראשן‪" .‬בבקשה‪ ,‬תנוחי קצת"‪,‬‬
‫ביקשה רות‪" ,‬אני אכנס הביתה ואתחיל לנקות ולארגן"‪ .‬נעמי הנהנה‬

            ‫בראשה בקושי‪ ,‬מודה לה' על שרות כלתה נמצאת עימה‪.‬‬
‫רות החלה לנקות את החדרים‪ ,‬משיבה את הסדר למקומו‪ ,‬רואה‬
‫בחפצים שנזנחו בעבר הרחוק כאוצרות חדשים‪ .‬בראשה עוברים‬
‫דמיונות על החיים שעברו בבית שלא הכירה‪ .‬נעמי נכנסה אל הבית‬
‫לאחר שעה קלה מאוששת במקצת‪ ,‬עוזרת לכלתה בהכנת הבית‬
‫להיות מקום ראוי למגורים‪ .‬ידיה מלטפות רהיטים וחפצים המעלים‬
‫זיכרונות‪ ,‬דמעות עולות בעיניה בראותה את בגדי ילדיה שנשארו‬
‫מהעבר הזוהר‪ .‬כל חפץ והעבר החקוק בו‪ ,‬כל פריט לבוש והאהבה‬
‫התלויה בו‪ .‬שעות רבות עמלו השתיים‪ ,‬מסלקות את העזובה‪ ,‬מחיות‬
‫את הבית המת‪ .‬נעמי ורות התרווחו על הכורסאות‪ ,‬לוגמות מעט‬
‫משקה חם שהכינו בבית הנקי‪ .‬חיוך של קורת רוח עולה על פני‬
‫שתיהן בהתבוננן על השינוי המבורך שנעשה‪ .‬אור רך מאיר את‬
‫הבית מהאש הבוערת באח‪ ,‬ניחוח פת הלחם המתחמם מציף את‬

                                                                     ‫החושים‪.‬‬

‫שבוע ימים חלפו מאז שבו לבית לחם‪ ,‬המזון אשר נתנה להן אותה‬
‫האישה ביום שבו הגיעו כמעט כלה‪" .‬אימא‪ ,‬הסברת לי שיש מצוות‬
‫לקט‪ ,‬שכחה ופאה"‪ ,‬סחה רות בחיוך‪" ,‬עד כמה שאני יודעת‪ ,‬עתה‬

                                       ‫אמור להיות זמן קציר השעורים"‪.‬‬
                  ‫נעמי מחייכת לרות‪ ,‬שמחה על שותפתה הפיקחת‪.‬‬
‫רות הוסיפה‪" :‬נראה לי כי טוב יהיה אם אצא מחר בבוקר לחפש‬
‫שדה שבו קוצרים שעורים‪ ,‬ואבקש לאסוף מהשדה לקט‪ ,‬שכחה‬
‫ופאה"‪ .‬רות התבוננה בנעמי‪ ,‬רואה דוק של עצבות עולה על פניה‪.‬‬
‫"אימא‪ ,‬רק אני אלך‪ ,‬את תישארי כאן‪ ,‬לא ראוי שתלכי לשדות‪ .‬אני‬

‫‪251‬‬
   246   247   248   249   250   251   252   253   254   255   256